הדס ואני צועדות בים. הבוקר.
אני מספרת לה איך הבוקר מתנהל ו'מיתקתק' בשגרה.
הדס מחייכת בהסכמה ומספרת איך השעון מצלצל, היא שומעת
את איתמר מתעורר, בא להגיד בוקר טוב ונעלם.
אחרי חמש דקות היא מטופפת למטבח, איתמר לקח לו ארוחת
בוקר, יושב מחוייך ואוכל. היא שמה מיים לתה/קפה והבוקר ממשיך.
הפְּנים שלי נעצר –
איתמר לוקח לעצמו ארוחת בוקר לבד.
א. הילדה שלי לא מכינה לעצמה ארוחת בוקר.
ב. אני מגזימה. מגוננת מדי. מפנקת מדי. לא מלמדת אותה
להיות עצמאית. לא נותנת לה מספיק כלים לצמוח.
אני מספרת להדס שהשעון מצלצל. אני שומעת אותו. קמה.
מטופפת לחדר של איה. מלטפת.
'עוד חמש דקות אמא'.
כוס מים. מכונת קפה נדלקת. פלייסמייט – מקומונית בשפת הבית ,
מונח על השולחן, כפית, צלחת מעוטרת תותים, כוס מים,
שליש כוס חלב מחומם מעט (בחורף) ליד. קורנפלקס בצנצנת.
רגליים בנות עשר וחצי ופיג'מת פלנל מגיעות יחד לשולחן.
'בוקר אימי',
חיוך.
אני מכינה קפה/תה והבוקר ממשיך.
הדס מביטה בי. עוברת שניה, אולי שתיים –
הפְּנים שלה נעצר –
לאיה מחכה ארוחת בוקר על השולחן.
א. הילד שלי לוקח לעצמו ארוחת בוקר.
ב. אני מפונקת. אני לא מכינה לו ארוחת בוקר כמו …..שצריך?
והיא אומרת לי, או אולי לבית המשפט של עצמה –
'טוב..זה לא שאני לא סוחטת לו מיץ תפוזים ומפנקת אותו…'
אני מביטה בה. אני מכירה אותה. אני מכירה את האמא שהיא.
הדס…..
היא מביטה בי וצוחקת.
מה שלא תעשי, יגיע הרגע של ההיסוס. של החוסר בטחון.
של מה אני עושה לא נכון בהורות שלי.
אני מרגישה אשמה. היא מרגישה אשמה.
There is no way out
דברנו הרבה. צחקנו עוד יותר. ונרגענו.
אישה ונפשה. עד הפעם הבאה.
תקריב 
תגובות
חלי, את מותק, מותק, מותק.
ומה שכתבת כ ל כ ך מוכר!
אהבתיאהבתי
דמעות.
אהבתיאהבתי
אוי, חלי, כל כך מדוייקת, כל כך רגישה, כל כך יודעת איפה ואיך .
דמעות, כן
אהבתיאהבתי
כשהייתי בן 13,"ילד מפתח" על פי הגדרה יבשה, הוזמנתי ע"י חבר מהכיתה להתארח אצלו לאחר שעות הלימודים.
בבית חיכתה אמו, שחקרה אותו לגבי בית הספר, מה היה, מה אמרה המורה, עם מי שיחקת, ועוד ועוד. לאחר מכן , בהוראתה המפורשת, אכלנו את מה שהוכן עבורנו מראש, והוא נאלץ לפרוש להכנת שעורי הבית שלו.
כל שיכולתי לחשוב בדרך הביתה היה "איזה ילד מסכן, שיושבים לו כל הזמן על הראש ואין לו שנייה של שקט, ואיזה כיף לי – חופשי, מאושר אוכל מה שבא לי ,ופנוי לענייני עד 17:00 כשההורים חוזרים מהעבודה.
ואמא שלי – הייתה מלאת רגשות אשם כרימון על ילד המפתח המסכן שלה.
חבל שלא שיתפתי אותה כבר אז בתחושת האושר שהייתה לי. זה היה חוסך לה (אולי) חלק מכאב הלב.
…ואין להסיק מהסיפור הנ"ל שאין לי רגשות אשם כשהבנות שלי חוזרות מבית הספר ולעתים נגזר עליהן להיות לבד פרק זמן מסוים. :)
אהבתיאהבתי
אוי, פיג'מת פלנל? חלב מחומם? אני אמא מזניחה לכל דבר ועניין…
אהבתיאהבתי
אבל גם אני השתפכתי.
אהבתיאהבתי
אפשר לקרוא את האהבה שלכן,את כייף הביחד של אם ובת,הפינוקים שלכן- אושר
קראתי ב"את"-אהבתי וקפצתי לומר תודה
אהבתיאהבתי
נפלא. מדוייק. מקסים. וכל-כך נוגע. תודה.
אהבתיאהבתי