אני שטטת אינטרנט לא מאד פעילה – משוטטת הרבה ופעילה הרבה פחות.
אני מוצאת את עצמי לפעמים, לא יותר מדי, אבל כבר קרה, כל כך מתרגזת
על דברים שאני קוראת ברשת – ברוב המקרים טוקבקים –
שאני מחליטה שלא יתכן ש"אנחנו" כל כך ימניים, סקסיסטים או מתלהמים
ויוצאת למלחמה. מנסה לעשות תיקון קטן שיציל במשהו את הדימוי הקולקטיבי
הנוראי הזה, לפחות בעיני עצמי – בתערובת פטריוטיזם ה"אנחנו", מגלומניָת
ה"אני" ואימפולסיביות שרק הADD המאד פעיל שלי יכול לתרץ, אני כותבת
תגובה. טוקבק רהוט, מנוסח ומדוייק ככל שעולה בידי, מוסיפה כותרת – ו…
כלום. חור שחור. בלאקאאוט. אצבע קופאת מול מקלדת –
מלבן ריק מנצנץ בלובנו על המסך –
שם השולח –
למה זה חשוב כל כך?
למה השם שאני מדפיסה בתגובה, צריך, עזבו צריך, חייב, לייצג אותי?
אותי האמיתית. לא את שמי החיצוני, אלא את ה"אני האמיתי" שלי –
אם זה באמת חשוב, אז למה לא לכתוב את שמי המלא –
אם המאמר, הכתבה, התגובה שקראתי גרמו לי לקחת את הזמן,
להתגבר על הרתיעה הראשונית שלי מלהגיב, לכתוב תגובה,
להתגבר על ה"תעזבי את זה" שחוזר ומציק ו….ללחוץ s e n d –
אז למה לא בשמי?
ונניח שאני מחליטה שאני לא רוצה לכתוב את שמי המלא –
ולא מטעמי "מפוּרסָמוּת" – אלא כי התוספת של ה"מוּכָּרוּת" שלי
באמת לא תוסיף כלום –
אז למה אני לא יכולה לכתוב פשוט חלי או רחלי או ר- חל –
למה גם 'מישהי' או 'ליאת' או 'אזרחית' או 'משה' או 'מישהו שיודע'
או 'ג'סיקה לאנג' או 'אמא של' או 'מישהו' –
לא מספקים, לא יעברו את המבחן, ולא יצליחו להכנס למלבן הלבן הזה –
למה אני לא יכולה, וניסיתי, באמת, לא יכולה להדפיס שָם סתם שֵם –
למה הוא חייב להיות מ ד ו י י ק . לייצג אותי בדייקנות בלי לגלות עלי יותר מדי?
אז יש לי מאגר שמות שמספקים את הדקדקנות, מרגיעים את האגו
ונמצאו ראויים לייצג אותי –
כל מיני קיצורי דרך, שמות חיבה מעברי הרומנטי – במידה ואני מוכנה
להזכר במי המציא אותם, ראשי תבות עלומים: אש"אה – אמא של איה
המתוקה – מי היה מנחש, אורלי מ'הלהקה', אילנה מ'דיזנגוף 99' ,
לפעמים אפילו לימורי, הטמבלית הקטנה מ'הפחדנים' מקבלת קאםבק לרגע.
זהבה, גולדי, גולדן – כאלה שגולדנברג מתחבר אליהם. לפעמים עמלייה –
עם שני יוּדים לכבוד שתי ילדות, עמליות מקסימות שהכרתי מזמן –
ויש עוד כמה בודדים שאני משאירה לימי סגריר.
וכבר סיפרו לי אנשים שהם בוחרים רק שמות שמתחילים באות מסויימת.
או שמות של חטיפי שוקולד. ודליה קוראת לעצמה רק בשמות של מאהבים.
ויש שכותבים את שמם במהופך, ויש הבוחרים חיה מסויימת – ויש את אלה
שקוראים לעצמם בשמות של אנשים מ א ד מפורסמים. מנפוליאון עד מי יודע.
ואלה שמציינים תכונות – שפוי. סתם אחד. נחמדה. ציוני שפוי.
ומועטים אלה שבפשטות נוקבים בשמם המלא. מ ו ז ר.
רק לציין שבבדיקה קטנה, כמעט שכונתית ובודאי לא מספקת סטטיסטית,
התסמונת התגלתה כקיימת, די פופולרית ומעלה גיחוך של הסכמה גם אצל
אנשים ששמם אינו מוכָּר.
תקריב 
תגובות
ובאמת, בחירת ניק היא משימה שמקפלת את כל מה שהכותב מגלם, את מה שהוא רוצה להיות, מה שהוא חושב שהוא, מה שהוא מנסה להסתיר…
בסוף יוצא איזה צירוף אותיות שנראה סתמי לאחרים, שאין להם מושג.
אהבתיאהבתי
זה לא בריא לחתום בשם בדוי, ופשע מצד האתרים שמאפשרים זאת. ניסיתי להסביר כאן:
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=1463142
וגם קצת כאן:
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=4284392
וגם צר לי על ההזדהות שלך עם המושגים שמפמפמת-משווקת הכת הנקראת פסיכיאטריה – "הפרעת קשב", "ADC". אך טוב שהעלית את הקשר שבין שתי הדקדנציות האלה.
אהבתיאהבתי
ברוכה הבאה.
אהבתיאהבתי
חלי! ברוכה הבאה! יופי שהעזת בסוף, אז, כשברכת אותי עם כניסתי רציתי להודות לך, אבל לא ידעתי אז איך מוסיפים תגובה. האמת, שיעל ישראל כבר דברה איתי על אתר משלי זמן מה לפני שנפגשנו בארוע ההוא. לא אמרתי אז כלום כי לא רציתי סתם לדבר לפני שאני עושה. עשיתי, והנה גם את.
מאד תהני מזה. אני בטוחה
אהבתיאהבתי
כתוב קצת כאן, ובעיקר מעניינת השתלשלות התגובות
אהבתיאהבתי
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=74630&blogcode=4722649
אהבתיאהבתי
ואני אגב, הכי אהבתי את 'הפחדנים'.
אהבתיאהבתי
.
אהבתיאהבתי
אני יושבת וקוראת אותך –
הדיוק שלך, הפרטים הקטנים ואיך שאת הופכת בהם, שמה לבך לכל קוץ ולכל אבן חצץ – את שובה אותי.
מניחה שאבוא לבקרך לעתים קרובות.
מעין.
(שזו אני; לא כינוי חושפני מדי, ללא הטיות שם משפחה שונות שהדביקו לי אינספור פעמים בחיי; מעין. הכי אני בעיני עצמי).
אהבתיאהבתי
ועל כן בכל פורום, קומונה, אתר שאליו נרשמתי השם היה תפוס): ולכן הניקים שבחרתי הינם כאלה שמדברים אלי בפרטי – הילדים שלי, אני והמשפחה
אין ספק שאני מעדיפה להגיב ולדבר בשמי אני ללא מסיכות. ולכן **תמיד** שמי מופיע בתחתית ההודעה
לא מסתתרת, לא מתביישת
פשוט
ורד
אהבתיאהבתי