. . זה מה שראיתי היום . וחשבתי מה שאני חושבת כמעט בכל פעם שאני רואה אותן מתכנסות שהגיע הזמן שמישהו ילחין את סדר התכנסותן.תו, ציפור, ומוסיקה. . ושלא יגמר ככה, או אולי כן…? ץ ועברו שעתיים והאינטרנט המופלא הזה וענת שאני לא מכירה, שלחו לי את זה. אני לא מצליחה משום מה להעלות את [...]
ארכיון תג: צילומים
מדבקה אדומה וסרט אדום גם
. . הגעתי בעשר וחצי, לקחתי קטלוג, ובררתי. קומה שלישית. עליתי במדרגות, אמרתי שלום זריז לכמה אנשים מתוך המאות שאמרתי להם שלום, וחיבקתי וסיפרתי ששלומי טוב מאוחר יותר ומהרתי לקומה שלוש. היא הייתה שם, הראשונה, שהתחילה את הסידרה המחפשת בית/ גלריה/אוצר. מוארת וברורה, מימין למעליות ובעיקר, שעה וחצי לאחר הפתיחה מיינד יו, הייתה עליה מדבקה [...]
שמפניה באמצע הכרם
. . אפרת הג'ינג'ית צלצלה ושאלה אם אני רוצה להצטרף לטיול הכרות עם אנשי מגמה – כאלה שמוציאים טיולי שטח /טיולי נשים / טיולי למקומות בעולם, בטח שאני רוצה. אני אוהבת טיולים, סיורים, הרפתקאות, נסיעות, תחקירים ובאופן כללי. אחכ יפעת, מיוזמות העניין סיפרה לי שהיא חושבת על דוקטורט שעניינו יהיה, מנסיונה, מהפכי חיים אמיתיים שנשים [...]
קופסא אחת וזכרונות
. . חיפשתי משהו בשביל זאתי והיד שלי נתקלה ונרתעה בגלל האבק, בחיי שעשיתי פו כזה ארוך כמו שעושים בסרטים ובפרסומות, אבל כבר למדנו שהסרטים והפרסומות מחקים את החיים, ורק לעיתים רחוקות הסדר מתבלבל – והעפתי, מטאפורית וגם לא את האבק ממנה. אני מאד אוהבת קופסאות- כבר סיפרתי – וארגזים ותיבות ומסגרות של תמונות. בכולם [...]
בדרך הבייתה ראיתי בית של מישהו אחר
. . כבר היה כמעט שתיים והייתי עייפה באמת, ברמזור ראיתי מישהו שגר שם. פשוק רגליים, שרוע ומביט במסך השטוח שלפניו. היו מעט רהיטים והרבה אור מסביב ובתוך הבניין למרות השעה, אז הרמתי את המצלמה שהייתה מונחת במקרה על המושב לידי והתקרבתי קצת, ממש קצת עם הטלה. האח הגדול חשבתי לעצמי, אם אני מתמקמת כאן [...]
העולם הזכיר לי היום
. . . כבר עשרים וארבע שעות הלב שלי עולה באש. בוער מזעם, וכעס וחרון אמיתי. החלטת הכנסת לתמוך בוועדת חקירה נגד ארגוני זכויות האדם הפכה עלי את עולמי, ומאז אני סוערת, חסרת שקט, קוראת, כותבת, מגיבה, שולחת, נואמת ומחפשת מקום לפרוק את תסכולי מול, ואהבתי את, המדינה שלי. זו ההולכת ומשתנה מול עיני בשנים, [...]
צלמתי פריים אחד, אבל שווה
. . . 07:07 הבוקר כבר יודע להתנהל בכוחות עצמו אם אני מצייתת, והיום צייתתי. בדרך לאוטו, יד אחת הקפה, בשניה הבלקברי והמפתחות החלטתי לקחת מצלמה. את הגדולה. חשבתי שאחרי שאוריד אותה, אולי אעשה סיבוב בתוך הכפר- הירוק. שם בית ספר – לראות מה הרוח והבוץ הצליחו לחרוט ביומיים האחרונים ואולי אפילו ארד לים. אז [...]
מי מכיר? נמצאה מצלמה
. . נמצאה מצלמה. מי שמכיר שיצור קשר. הנה חלק מהצילומים: . אפשר לשלוח לרשימת התפוצה שלכם עם לינק לכאן או להעתיק את התמונות ולשלוח. כמה זמן זה יקח? שבוע? חודש? לעולם לא..? נראה מה כוח האינטרנט, המיילים ושאר ענייני רשת יכולים… . .
מתנת יומולדת וירטואלית
. . מאז ומתמיד אני זוכרת אותו עם מצלמה. אחרכך באו שנים שהפכו את אהבתו לחבל הצלה פיננסי ועממו מעט אני חושבת את העונג שבצילום. אחר כך כשהכל הסתדר הוא המשיך לצלם אבל אבד, אני חושבת – מעולם לא דברתי איתו על זה – את התשוקה הראשונית והשמחה הגדולה שהייתה לו למצלמה והצילום הפך פשוט [...]
עדיין אפורה ורכה
. לפני כמעט שנתיים כתבתי וצילמתי אותה כי הייתי משוכנעת שתכף היא לא תהיה. בינתיים עברו עוד ימים מסמורטטים בבית, לילות צוננים שדרשו בדיוק את הדקיקות שלה, מכסה ולא מורגשת. עוטפת בנועם הכלום. חסרת משקל ובכל זאת. צילומי ענק שלה נמכרו בתערוכה ואין הרבה דברים ששימחו אותי ככה. היום חזרתי אליה עם המצלמה לראות כמה [...]
כתמים על הרגליים וקריירה
. . כתבתי. פורסם בגליון "את" יולי 2010 . אי שם בשנות השבעים הטלפון מצלצל בבית קטן ברמת החייל. נערה – את רזה מדי אומרים לה תמיד, אבל היא יודעת שהיא אוכלת את מה שאמא מניחה על השולחן בדיוק כמו אחיה ואחותה – מזנקת אסירת תודה על התירוץ להפסיק לבהות במעמקי ספר ההיסטוריה . - [...]
הבלקברי, ספר הזכרונות החדש
. . כשאני משוטטת בזכרון המצולם בלקברי אני מופתעת, בכל פעם ממה שהזמינות מביאה אל הפריים. יש משהו בעובדה שהוא כל הזמן ביד, תיק, על המושב לידי שהפך את הקליק, ויש לו קליק, לחלק מסדר יומי. . מאי 2010 – מחכה לסיום מפגש כיתתי . אפריל 2010 בדרך לMRI איכילוב . יעלי ומוטי מתחתנים בעין [...]
בנלם :)
. . שנות השבעים המוקדמות. אני נכנסת לסטודיו במרתף בית ברחוב שמעון התרסי, צפון תל אביב. את הדלת פותח גבר גבוה, רזה, עדין וקצת נבוך, קצת מסורבל קצת ביישן. בן לם, צלם אופנה צעיר ומצליח, ואסתי אסיסטנטית / אשתו / בהריון. אנחנו לוחצים ידיים, מפטפטים מעט ואחרי כמה דקות הוא מוביל אותי לחדר עם קירות [...]
פּוּשְטִים
. . זה התחיל כשהורדתי אותן לגלשנים, לגלים ולצריבת המדוזות, הייתה לי שעה עד שיהיה לי מה לצלם והחלטתי לקחת קפה קר ולחפש לבבות לאוסף אבני הלב שלי. אז התחלתי ללכת על חוף הרצליה הנקי באופן מפתיע ומזכיר ים של פעם הרבה יותר מחופי תל אביב – . וראיתי ערימה . אז התקרבתי . וראיתי [...]
חוברת סריגה. הוראות ומסרגות מספר…..
. ציטוט: לאישה בעלת הכרה אופנתית וטעם מקורי / אופנת "פולגת" / סריגת יד / 1973 . איך הצטלמתי לחוברת הזו אני לא מבינה. כבר הייתי מגוייסת בסוף 73. כבר הייתי בחצרים, ובזמן השרות לקחתי החלטה שעמדתי בה נפלא עד חופשת השחרור ולא הצטלמתי בכלל. במטרה ברורה להתרחק מכל מה שקשור למצלמות, רכילות, דוגמנות ותל [...]
הייתי נערתו של קסטרו: פוסט נסיוני
. . או במילים אחרות: בת שש עשרה הייתי או במילים אחרות: העיסוק שלי במה שיכול להיות ארכיון אם הייתה לי סבלנות למיין את הכל – שזה בערך מה שאני עושה בימים האחרונים, יעידו חברי לפייסבוק – לצורך איזה פרוייקט ורעיון שעלה, הדפדוף באלפי צילומים, אופנות, הלכי רוח, מגמות, נשים שהכרתי, חלק בנו חיים, חלק [...]
אמת או חובה, המקור
. . אני אוהבת מחסנים. יש לי אחד כזה משלי. עמוס ומאובק ומוזנח שכבר ממש מרתיע להגיע אליו. בשבת היה מבצע מחסן. זרקתי ספרי חשבונות של מי שהבית הזה היה גם שלו. זרקתי עגלת תינוק. תינוקת, שכמעט נעצרה נשמתי כשראיתי אותה מונחת שם עדיין. זרקתי פוסטרים שמי מבין איך היו שלנו פעם. ותנור ישן, ומאוורר [...]
איך זה נראה מהצד השני
. . שוב הייתי בצוגת אופנה. רק למי שעבד בצוגות. מותר להגיד צוגה. פעם כבר כתבתי עליה ועל הבגדים שלה והצילומים שלי, הפעם הגעתי בכוונה עם מצלמה וידעתי שאני לא רוצה לצלם, כמו פעם, מאחורי הקלעים. אני כבר לא שייכת למאחורי הקלעים של התעשיה הזו. אני כבר אורחת ככל-שזה-נשמע-מוזר. אז התיישבתי, טוב, אני לא באמת [...]
לא על חשבון איש
זה ארוע שאני אוהבת, התערוכה של הועד למלחמה באיידס בחסות בנק הפועלים. ראשית כמובן בגלל התערוכה עצמה. יש בה כזה ערב רב של עבודות, צבעים, רחש וחד פעמיות. כמעט שוק. קרנבל. קליידוסקופ. לונהפרק ומטרה מצויינת ממש. מסתובבים, מסתחררים מכמות מציפה של צבעים, סגנונות, כשרונות כן או לא – יש אוצרת, יש רף – אבל הוא רחום [...]
אפורה ורכה
. . אתמול הבנתי שהזמן מתקרב, שכנראה אין ברירה. עוד מעט היא תהיה יותר חורים מאריג והשקיפות שלה תהפך לכלום אמיתי. היא תהפך לDNA של עצמה. אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לעשות איתה כלום חוץ מהפעולה הפשוטה והיחידה שאני יודעת. אני לובשת אותה, היא נענית, ואני ונרגעת. קניתי אותה, טוב, אותן, קניתי שתיים, בסתוו אלף [...]
