. .
ארכיון תג: צילומים
אפשר לקרוא לזה אסקפיזם
. כשהעלתי את הליקוט הראשון לא חשבתי שיהיו עוד, למרות שכתבתי. אבל המציאות במקום הבוער, החומצתי, הזועם הזה מביאה אותי לאסקפיזם צילומי. אני מביטה בעולם כמעט רק דרך העדשה כרגע. עדיף ברזולוציות ממש, אבל ממש גבוהות. נסיון לחסום - ברור לי שזו הפוגה קצרה ממש, לצורך נשימה – את המציאות המטורפת שבחוץ. .
לקט ראשון
. בלי קשר לחג השבועות המסתמן באופק הלא רחוק, רק מי שיש לו ילדים בגיל בית הספר יודע על קיום החג הזה, החלטתי להתחיל לצלם את ליקוטי מההליכות ברחובות השכונה באביב הזה. בין איסוף פיטגו, הסמקות מול אנשים העוברים ורואים אותי מקפצת, מתופפת, פורטת על גיטרת ידיים דמיונית בגלל רוקאנ'רול ישן שהאייפוד משמיע לי ובהיה [...]
ביום שאחרי התהילה
. בבנין מנופץ ונטוש, אני מטפסת בזהירות בין מים נוטפים מתיקרה סדוקה, מתגלה חלל גדול בקומה שניה. . אני לא מצליחה להבין מה הכתמים המושכים אותי כלכך אל הקירות, בעיקר אל המרוחק, ומתקרבת . הקירות, מרצפה עד תקרה, מכוסים בדפי עיתונים וירחונים. אני מנסה לזהות פנים חרוכי זמן ושנים. אודרי הפבורן…? אולי טיפי הדרן… . [...]
קיר וזכרון
. . . כי בניגוד למה שביבי וחבריו חושבים, אין צורך בהיכלי תהילה כדי לזכור. .
בתים שבורים
. אני מכירה אותם למעלה מעשור, משיטוטי אחר הצהרים עם זאתי בשכונה. שני בתים שבורים ומנותצים, כמעט בלי שריד למי ומה היו פעם כשפעמו בהם חיים. היה שלב שהשתלטו עליהם צעירים סוערים וחסרי בית, אחרכך הגיעה הגדר שהעלימה אותם מעיני. היום כשנהגתי ברחוב ההוא, לפעמים אני חוזרת הבייתה בדרך עקלקלה בתוך השכונה, לראות מניינים, הגדר [...]
גריז
. דבר ראשון המקיף את החושים הוא הריח. כמו במרתף של אבא שלי, בהבדל קטן שאצלו, הברגים עומדים מצוחצחים בשורות חסרות רבב, ובמוסך המוסתר הזה שפלשתי אליו כי דלתו הייתה חצי פתוחה ולי הייתה חצי שעה, היה רק רבב, ואבק, וגריז וברגים ומחרטות ורסיסי מתכות ורהיטים ישנים וחלקי מנועים ושני גברים מבוגרים, בעל המוסך והעובד [...]
זכות בחירה, תמיד.
. בחוץ, ברוח שעוצמתה פשוט העלימה הכל חוץ מהצורך לנשום ולצחוק בקול רם גם את לבד על שפת הים . או בבית שלך. עם הסערות הפנימיות, או בשקט, איך שתבחרי. תמיד איך שתבחרי. וזה בקטן כי אין לי סבלנות עד לבחירות או למשהו אקטואלי אחר כדי להעלות את הצילום הנפלא הזה כתזכורת בעיקר לנשים שביננו, [...]
דוגמנית, מצלמה והמון נעלים
. . הכי קשה זה לזכור שפעם זה היה המקצוע שלי. חלק מהמקצוע שלי. דוגמנות מסלול לא היה חלק משמעותי בשנותי הרבות – עשרים שנה בדיוק -בעבודה ההיא שלי. דוגמנית צילום כן, בטח. להצטלם היה המקצוע שלי ומה שאהבתי, מאד. פעם אולי נברר מה היה שם כל כך מרגיע בשיקוף העצמי, במה שמתקבע לתמיד. אבל [...]
מה שהיה
. בדרך ראיתי את העבר, ההווה והעתיד בפריים אחד. מה שהיה, מה שהורס, ובאופק, מה שכנראה יהיה. אז צלמתי קצת, ממש קצת כי בעוד כמה ימים,גם זה לא יהיה… . .
רִוְיוֹן ורגע פרטי מול המצלמה
. . הפייסבוק ארגן מסיבת מחזור בדף שלי היום. אמנון גרוף שלח לי תמונה של מודעה ישנה שלי ושאל: יש לך? העלתי אותה לפייסבוק, כמות האנשים שזכרו אותה הפתיעה אותי באמת. מודעה ופוסטר מדיה. בלי שלטי חוצות, בלי טלוויזיה, ובכל זאת חרוטה באיזו דרך בזכרון הקולקטיבי של בני גיל מסויים, דור ספציפי. ונזכרתי בנסיון שהתחלתי [...]
שומרות הסף
. . מיכאל שאל אותי בדרך אם אני חושבת שזה משנה אם נגיע או לא ואמרתי לו שחשוב שהתחושה תהיה שהגיעו הרבה אנשים ושחשוב שיבינו שהגיעו הרבה אנשים. ודווקא אנשים שהדבר הזה לא נוגע – עדיין? – ביוםיום שלהם, כאלה כמונו, שנשמו עמוק היום ועזבו את חייהם לכמה שעות בערב צונן כדי להגיד שאכפת להם [...]
אפורה
. . . בעיני הוא צבע של רכוז. דווקא בגלל חוסר הדומיננטיות שבו, כמו שיגרה המאפשרת חופש פנימי, כמו חוקים המאפשרים פריצה. . צהובה. לבנה. חולית. חום. לבן. .
המלצה בלי הסתייגויות ובלי אינטרסים
. . פעם, לכי תזכרי מתי אני ממלמלת לעצמי, קראתי באיזה עיתון – זה שזה היה עיתון ולא אתר, את זה אני זוכרת – על תערוכת צילום אי שם בעולם שעניינה היה צלם, הולנדי נדמה לי, שצלם ילדה קטנה, שכנה, בכל שנה ביום הולדתה ליד דלת הכניסה של ביתה, גם אחרי שהוא עבר שכונה. אחרי [...]
