. . היום היא הגיעה הבייתה בהפתעה אחר הצהרים, בכל זאת שני, חמישי וכל שבת שניה, יש סדר בחיים. אבל היא שכחה משהו וקפצה הבייתה לרגע. חיבוק, נשיקה ויצאתי איתה להגיד משהו למי שהיה משהו אחד ולנצח ישאר משהו אחר בחיי, אביה. עמדנו ליד השער ודברנו ופתאום היא עשתה איזו תנועה וראיתי . לפעמים יש [...]
ארכיון תג: משפחה
D N A גירסת הפרברים
. . היום באתי להוציא אותו לסבוב שבת רטוב- בכל זאת התינוק של הורי – וצלצלתי והזמנתי אותן שיבואו גם. איך הם יודעים שהם בני משפחה אנחנו לא מבינים…. הם נפגשים פעמיים שלש בשבוע בפארק המופלא, אבן החן של הפארקים, גן העדן של הפרברים, תמיד בהמולה גדולה עם עוד כלבים ועוד אנשים. מכירים את אנשי [...]
המלצה בלי הסתייגויות ובלי אינטרסים
. . פעם, לכי תזכרי מתי אני ממלמלת לעצמי, קראתי באיזה עיתון – זה שזה היה עיתון ולא אתר, את זה אני זוכרת – על תערוכת צילום אי שם בעולם שעניינה היה צלם, הולנדי נדמה לי, שצלם ילדה קטנה, שכנה, בכל שנה ביום הולדתה ליד דלת הכניסה של ביתה, גם אחרי שהוא עבר שכונה. אחרי [...]
אנִנִי הול וְהבגדים של האקס שלי
. . . זה מתחיל בערך בגיל הזה, חמש עשרה, אני זוכרת. הארון של אבא שלי התחיל להיות מעניין אפילו יותר מזה של אמא שלי, הסוודרים הגדולים, הכותנות המכופתרות, העניבות. – אבא, אנ'לוקחת לך ת'סוודר השחור – בסדר – רחלי – מתערבת אמא שלי – אבא הרשה לי – אבא מרשה לך הכל… – א [...]
סבתא רחל
. . כשאני אומרת סבתא, אני תמיד מתכוונת לסבתא יפה שלי. זו שהכרתי תמיד. הגבוהה, היפה, המרשימה באופן יוצא דופן, מצמיתה במבטה ומרגיעה בליטופה. את סבתא רחל לא הכרתי. סבתא רחל נפטרה בערב פסח לפני המון שנים. אחרכך, אחרי כמעט חודש נולדתי אני. אין אדם שאוהב אותי, קרוב אלי, מכיר אותי – שלא קורא לי [...]
עגנון, ראנד והרולד רובינס נפגשו על המרפסת
. . . החלון הגדול שהיה חבוי מאיתנו בוילון מתחילת הסתיו נגלה לעין הבוקר על כל כתמיו וסימני המים שהגשם צרב עליו. גם צידו הפנימי אם נודה על האמת לא ממש בהק בצלילותו. וילון, מנקה ערמומית, מבוגרת לא אחראית וזאתי שממש לא מבינה מה זה משנה אם לא רואים את זה בינכווכה אימי, הן כל [...]
אחת עשרה שנים ושחף אחד שאיננו
. . . איך לא ידעת, תגיד? איך לא הבנת, לא זכרת שנסיכים לא אמורים למות? בטח לא בגילך, לא ככה, לא לפני שהם הופכים למלכים באים בימים. אמרת לי… ביום ההולדת של סבתא זה היה, נכון?… אמרת לי: טוב, את לא כזאת דודה, בת דודה…לא משנה….אפשר לדבר איתך ממש..… אז למה לא דברת תגיד? אם היית [...]
בנידודים
. . בני דודים זו קרבה משפחתית אופטימלית. מצד אחד קרבת דם ממשית ומרוכזת, מצד שני לא על בסיס יומיומי, בלי אהבה/עצבים/חשבונות עבר/ מיקומי במשפחה, שלא מעט פעמים מהווה סוג של סיר לחץ לא פשוט מול אחים אחיות. הם בדרך כלל בני אותו גיל, פחות או יותר. מקובצים בשכבות גיל. הגדולים, אלה שחוגגים הכל ראשונים. [...]
ארבע נשים וחתונה אחת
. . אני מתבוננת בצילום הזה כבר חודשים ארוכים. שוקלת לסרוק אותו ולהגדיל לגודל אמיתי. מטר על שמונים או משהו. יש בו משהו מקפיא זמן, תקופה, אופנה ואותנו ואני לא מצליחה – גם לא רוצה כמובן – להרפות. היום נתקלתי, שוב, בבלוג אופנה כל כל מיוחד ומקסים. יש בו טוויסט יחודי וזכרון קולקטיבי כל כך [...]
בכל משפחה טמון גרעין לספר?
. . אני מחפשת סיפור. ממיינת לעצמי את סיפורי משפחתי ומשפחות אחרות. אנחנו מכירים כל כך הרבה סיפורים אישיים. שלנו, של המשפחתה. של המשפחה של אבא, ושל אמא, וקצת היסטוריה של הדורות הקודמים. משפחה מרוחקת. חברים. מכרים. מפגשים אקראיים – את אלה אני הכי אוהבת, לשבת ליד מישהו במטוס ובעשר שעות לדעת עליו ועל משפחתו [...]
ההורים שלי, הנישואים שלי, והאצבע המשולשת
. . אבא שלי התחתן עם שמוצניקית, בדרך, עם השנים – מעולם לא הצלחתי לברר איתה איך "זה" קרה – קרה משהו והיא פנתה ימינה. כמה ימינה מעולם לא בררתי, אבל ימינה. יותר מדי ימינה. לדעתי במהלך השנים היא התייצבה על קו הימין המאד מתון או אפילו למרכז אבל לא היא מודה. לפחות לא בפנינו. אחרי שנים של [...]
מתי בפעם האחרונה
. . כבר היה כמעט שש אז הרמתי את עצמי ממיטת שישי ועיתונים – אם הייתם אומרים לי לפני כמה שנים שהשעות הנפלאות האלה של שישי ועיתונים במיטה יחזרו לחיי, לא הייתי מאמינה לכם – התווכחנו עם הכלבה אם היא רוצה להשאר בתוך הבית או בחצר – אנחנו היינו בעד החצר, היא ניצחה כמובן, ונסענו. שישה [...]
מכל הסיפורים
. נכתב באפריל 2007. כבר כמה ימים, כמו רב כותבי 'רשימות' אני משערת, נפתח אצלי בראש מנוע חיפוש אינטואיטיבי, בתוך ומתחת לחיים ולענייניהם השוטפים, מתנהל חיפוש "פוסט יום שואה" – מה לכתוב? והמנוע סורק ומאתר סיפורים ונושאים וקישורים אישיים "מתאימים" – וצריך או יש רצון לבחור אחד. אבל איזה? . . סיפורו של דוד איבניצקי, בעלה של [...]
זה קורה לעיתים נדירות
היום קרה דבר שלא קורה הרבה. שקורה לעיתים נדירות. נסעתי לארוחת יום שישי – הילדה שלי לא הייתה איתי - מהימי שישי האלה – אבל כבר לא היינו שם שני ימי שישי אז החלטתי שכן. כמה רמזורים ביני לבינם? שבעה שמונה? חשבתי ללכת ברגל, חצי שעה, ארבעים דקות, לשמוע מוסיקה ולנקות יסורי מצפון אבל בסוף נהגתי כמובן וכשהגעתי, [...]
10 משפטים ששומעים הכי הרבה אחרי הגירושים
. . . . . – זה אצל אבא - הייתי / עשיתי עם אבא - אבא כבר סיפר לי - אבא קנה לי - אבל אבא אמר לי ש… - אני מתגעגעת - אני יודע - אני לא יכול / אני אשתדל - מתי זה? בסדר - אני לא אתגרש אף פעם. אף פעם. הספר . .
אז מה אם אני השוקולד תוהה ילד הסנדוויץ
. . בכיתי שנמאס לי להיות באמצע, ואני זוכרת את המורה שושנה מביטה לי בעיניים, במבט גולדה מאיר שלה, עם הריש והלמד העמוקים ואומרת: אבל רחלי, את האמצע של הסנדביץ', השוקולד. אז מה? לא ניחם. והאמת? כל האמת? רק האמת? עד היום יש משהו לא מנוחם בעניין הזה. אני מרגישה השוקולד, זה נכון. אבל עדיין, זה לא מרגיש [...]
