. . כבר ערב וקר. ילדה מצוננת. חתולה מייללת. ילדה מכוסה על הספה בסלון, קוראת. מרק עוף תכף חם. אטריות. שקדי מרק. אמא מצוננת גם. טשיו'ס. תה מהגינה. עוד מעט נראה פרק מ"פרנטהוד" – מומלץ לביחד הורים ילדים, ב"יס". כלבה זקנה מגרדת בדלת. אמא לובשת מעיל פוך "של חו'ל" ככה הוא עבה וחם ויוצאת לסבוב [...]
ארכיון תג: חיים
10 דברים המכריחים אותך להבין שאת ממש מבוגרת 2#
. . זו הרשימה שכתבתי לפני חמש שנים: היום אני אפילו עוד יותר מבוגרת מי-היה-מאמין. הנה עוד עשרה דברים המכריחים אותי להבין, גירסת 2012 :) . 1. האמא של בת הזוג של האקס שלי, נניח החותנת שלו, בגילי. תקראו שוב. 2. זה כבר לא נראה לי כל כך נורא, כתם שחור בעברי….. שהייתי דוגמנית… 3. [...]
אני ספיצ'לס היא אמרה אתמול
. ואם ה י א אומרת שאין לה מילים, אז תאמינו לי, אין מילים. אז אני ממשיכה לצלם כמו שאני עושה במסדרון שלה תמיד וממשיכה לכתוב, וחושבת שמתרקמת כאן תערוכה. אולי אני אקרא לה, דצמבר. . … כל המילים והצבעים .
פאפרצי
. צהרים בכיכר העיר הובילו לשיטוטים ולפאפרצי עצמי בשמש חורפית. אחר כך המשיך היום…. .
כמו שראיתי אותה
. אני אוהבת את תל אביב. למרות שהיא כזאת, למרות עצמה, לפעמים אני ממש מתגעגעת. פעם כתבו עלינו כתבה, עליה ועלי, וגם הים שלה הוא שלנו, ככה אמרה לי אמא שלי תמיד. אני אוהבת לצלם אותה ולבודד את הימים שאני משוטטת בה ואת הצילומים שלי מהממש. להרגיש לרגעים, לפריימים מסויימים, שהיא עיר ככל עיר, עכשווית, [...]
לילות
. . הלילות האלה עם ילדה מכורבלת בתום השוכח בשנתו את מניין נעוריו, עם שעון מעורר, וסנדוויצים ושיגרת בוקר ובעיקר עם מודעות לשעון הלילה, הם את כמובן, אבל הלילות האחרים הם המאפשרים לך את ליבת עצמך, את מי שאת. מי שהיית תמיד. ארבע מדרגות, שבע, ועוד ארבע, ואת בקומה שניה, מעל המכולת לבד. ברווח בין [...]
אבל יקירתי….
. ניחא, להניח סיר עם ביצים על האש, ובגלל שאת מנסה לפענח הרבה מול עצמך, בעיקר מול עצמך, בדיוק עכשיו, כמו שעושים אחרים, ובגלל שאת מנסה לנשום ולא להבהל ממה שחשבת שכבר אי אפשר, ולזכור שאת מאמינה ומתמסרת – במקום לעשות מה שאת כלכך, כלכך טובה ומיומנת בו, לסגת מיד, ובאופן חד משמעי כמו שרק [...]
בדצמבר
/ בדצמבר קפלתי / חולצה / שחורה / ושקופה . וקניתי נרקיסים. כל המילים והצבעים /
בַּארון, כאילו לא עברה שנה וחצי מאז שכתבתי את זה
. . . לא צריכה, לא צריכה, לא לובשת, לא לובשת, מבוגרת מדי, קטן עלי, גדול עלי, לזרוק, לתת, לזרוק, לתת, לא צריכה, לא לובשת, זה-כל-כך-ישן-שאי-אפשר-אפילו-לקרוא-לזה-וינטג', אה, זה אני גזרתי, לא לובשת, לא לובשת, לא לובשת, זה לא שחור, זה לא אפור, זה לא לבן, לתופרת, לכביסה, לתת, קטן עלי, מבוגרת מדי, לא צריכה, לא [...]
או פשיטת רגל או הפתרון הזה
. . בין הפרעת הקשב שלי המכילה בעיקר אימפולסיביות וחוסר יכולת להתאפק כשיש לי מה להגיד, לבין הלב שלי שבוער בחודשים האלה מזעם, חרון ותסכול על מה הם מנסים לעשות מאיתנו, לעשות לנו, איך הם מנסים לנהל את חיינו, עתידנו ומה ואיך אנחנו מרגישים ואומרים וכותבים, הבנתי היום שהדרך היחידה שלי לא לפתוח את הפה [...]
המלצה בלי הסתייגויות ובלי אינטרסים
. . פעם, לכי תזכרי מתי אני ממלמלת לעצמי, קראתי באיזה עיתון – זה שזה היה עיתון ולא אתר, את זה אני זוכרת – על תערוכת צילום אי שם בעולם שעניינה היה צלם, הולנדי נדמה לי, שצלם ילדה קטנה, שכנה, בכל שנה ביום הולדתה ליד דלת הכניסה של ביתה, גם אחרי שהוא עבר שכונה. אחרי [...]
הסבר לכמה מחברי הטובים
. . יש לי חבר ילדות שקורא את הבלוג שלי ואת הסטטוסים, ציטוטים, לינקים שאני מעלה לפייסבוק, ואומר לי שאני כל הזמן כועסת, ציטוט: "לאחרונה אצלך זה עצומות ,מחאות ,הפגנות ,"כניסות", החתמות,הצדקות, רדיפות, חד צדדיות, התלהמות, אנטי, אנטי ,אנטי ….אני מכיר ואוהב אותך ואת מ-מ-ש לא כזו". ואחר, רחוק ממקום מושבו בלוס אנג'לס בעשוריים האחרונים [...]
פרפר קטוע כנף וסרט רלוונטי מתמיד
. . . בשבוע האחרון ניסיתי להיות אופטימית, באמת. אמרתי שאחפש כותרות טובות, כאלה שיסמנו לי שיש מי שדואג לחיים שלי במקום הזה, שדואג לבת שלי, לחיים שלה. חינוך, בטחון, בריאות, השכלה, פרנסה, תרבות, ככה חיים, ולא מצאתי, באמת, מה שמצאתי התנקז בתסכול וזעם נוראי לסטטוסים מעלי עשן בפייסבוק: מנסיון החוק ללשון הרע, דרך פיטוריה [...]
ובזה אני מסייגת את תרומתי
. . בירושלים יש קמפיין לעידוד חתימה על כרטיס "אדי", יפה, נכון? רק מה…..ראו נא את ההבדלים בין תמונת אד"י רגילה . . . . . . . . . לתמונת אד"י ירושלמית. בירושלים אין נשים, והן בודאי אינן מוזמנות לחתום על כרטיס אד"י. דיליט. לאט לאט מצליחים לעשות עלינו ד י ל י ט. [...]
רוחב התחושות
. . . כבר לפני שעה היה אמצע הלילה. הגירוד בדלת היה רמז גדול, וגם הנביחה שהיא נובחת. אני פותחת את הדלת ומריחה ריח חדש. צונן ומפתה מדי. מושיטה יד למפתח ולרצועה שלה: בואי, טיול הפתעה. היא מזהה את הרצועה, מסתובבת על ציר זנבה ונובחת כמו שרק היא יודעת, שששש… אנחנו יוצאות. השכונה שלנו שקטה [...]
איך היא נושמת
. . . מה היא עושה עכשיו, באמצע הלילה אמא שלו? עומדת בפתח חדרו וחושבת איך יראה לו? כמו שדמיין? מנסה להחליט אם להציע את המיטה במצעים שהוא מכיר, שירגיש בבית, או לקנות חדשים מפנקים? האפשרויות שרצות במוחה, איזה אוכל היא רוצה שיהיה במקרר כשהוא נכנס הבייתה….שישמח אותו, ירגיע? מרק עוף? עוגת קינמון? מה היה [...]
מאז הוא אחר
. . מאז הוא אוקטובר אחר, גם כשהוא מגיע בספטמבר לפעמים, מאז הוא יום כיפור אחר. לא קשור לטוהר, לובן בוהק בבגדים ושקט חגיגי וסתו, מה פתאום? מאז הוא סוער ורגשי. מזכיר ומעציב נעורים. גם שלי. בעיקר שלהם. כל אחד ויום כיפור לו. ככה זה. אוקטובר 73' אני בבית. בטח בבית. יום כיפור. טלפון. עוד שעה [...]
