. . - תגיד - מה? – מה חשבת לעצמך?! – על מה? – מה על מה?! ת ס ת כ ל – על מה? – מה זה? מה זאת התמונה הזאת? – זה אני – אני יודעת. אתה לא חושב שזו התמונה ה כ י הזויה שראית אי פעם? – מה הזוי בה? – [...]
. . בבוקר, אחרי לילה מלא בצחקוקים ולחישות עם שתי חברות חדשות, אחרי פרנץ טוסט ומלון לארוחת בוקר, התלבטויות מה-ללבוש-לכאילו-צילומים הורדתי את שלושתן בעבודה-של-אבא וחזרתי הבייתה. קפה שני ביד עזר לי להעיז להכנס לחדר שלה. שלושה מזרונים על הרצפה, מגבות לחות, הרבה יותר בגדים על הרצפה, שידה, מיטה מכפי שזכרתי מהלילה – כשעמדתי במלבן החצי [...]
. . מלאתם מצווה פרו ורבו. ילדת. הנקת. חיתלתם. ניגבתם פה. ניגבתם טוסיק. חינכתם. למדתם "מודה אני", שלחתם לחדר או לגן, הלכתם איתם לבית הכנסת, לימדתם יראת כבוד, והעיקר, אהבתם את הילדים שלכם. אני משוכנעת שאהבתם. שאתם אוהבים. תגידי. תגידו. איך, איך יכולתם להרשות לילדים שלכם, לילדות, לפעוטות בני שנה ושנתיים ושלוש להגיע היום אל [...]
. . יושבת עם אקס שלי. אקס גדול. אחד משלושת המיתולוגים של חיי אם מתעקשים על מיצוב. ככה אני. אוהבת באהבות ארוכות. תמיד. עכשיו אני בתקופה מפנת מקום. אני עושה סדר. עושה שלום עם האחד, באה חשבון עם האחר, מפסיקה לתחזק יחסים חד צדדים – טוב, כמעט חד צדדיים, בעיקר חד צדדיים – גם עם [...]
. אני מתגעגעת אליה. היא כאן. בטח שהיא כאן. זה הבית שלה. לכאן היא מגיעה אחרי בית הספר, חולצת נעלים ומעיפה מתחת לשולחן האוכל – א י ה. אחרכך אימי. זורקת ילקוט, נזרקת בכל דקותה ורישולה הבלתי אפשרי על הכורסא החרדלית, מעיפה רגלים ארוכות-אפילו-יותר-משלי כך מסתמן ומכריזה: אני עייפה. ושותקת. או אם נדייק, מצמצמת. – [...]
. . יומולדת 80 ליורם קניוק. . הרבה שנים אני מכירה אותו. היה הקיץ ההוא ואדם ברוך וקניוק וכתבה ל7 ימים שהוא כתב עלי, ועל תל אביב, העתקתי לכאן כי אין אותה און ליין. וכתבתי פעם על אחד הספרים הכי כנים וחזקים שלו בעיני – על החיים ועל המוות והוא הנחה סדנת כתיבה בבית אריאלה, [...]
. . ברביעי באפריל לולו התעוורה, אולי בשלישי. ברביעי שמתי לב. בשישי כתבתי פוסט מבוהל שתהה מה יקרה אם היא תשאר עיוורת ואומללה לתמיד. האם אני יכולה לדעת אם היא מאושרת? על מי אני שואלת? מי אני להחליט על חייה? מי אם לא אני? . היום היא עברה ניתוח. עין אחת נעקרה והשניה עברה ניתוח [...]
. . לולו לא רואה. אני חושדת כבר יומיים שלושה ועכשיו אני יודעת. בעין אחת היא היא לא רואה כבר כמעט שנתיים מאיזו תאונת קפיצה שעשתה, זה לקח זמן להתרגל, כי אסטטית העין העיוורת לבנה ומכוערת, אבל התרגלנו. ואתמול השניה. אני חושבת שמאתמול. . פתאום ראיתי שהיא מביטה במשהו על הרצפה באופן מוזר…והיום כבר נפנפתי [...]
. לפעמים כשהיא נרדמת במקרה, או שלא, במיטה שלי, כמו שקרה השבוע, אני מביטה בה ורואה במערבולת הגבעולית הזו, בברזלי השיניים והטון המתנגן בדי-כבר-אמא הזה את התינוקת ההיא, שישנה עלי לילות כימים, וההיפך גם, כִּבְדַת נשימות איטיות ורפויית אברים. אין לזה מילים, ככל שמנסים למצוא לזה מילים, מאז ומתמיד מנסים, פשוט אין לזה מילים. היא מתחילה לטוות את [...]
. . . הגעתי ביום שישי בצהרים לבית הספר. זה מה שראיתי על מגרש הכדורסל. . . . . . . . . . . . . . . . . . וגם זה . . . . . . . . . . . . . . ככה אני רואה דברים, תראו איך קוראים לבלוג [...]
גלי אמרה שהיא תעבור לאסוף אותי ברבע לשתיים, שנספיק. בית הקברות של רמת השרון. עשר דקות נסיעה, אולי אפילו פחות ועד שיתחיל….יש זמן. יצאתי לגינה. בין האדמה, הדשא והפרחים הנלחמים בעקשות נגד הקיץ שעדיין לא מוותר ונלחם על זכותו ללהוט, נאבק עם הקצבת מים , ישראל מתייבשת, נחבאים אל רגבי האדמה חלוקי נחל. בהירים, נקיים, קמורים ומזמינים כף יד שתחפון. פעם, [...]
הרבה דברים אני אוהבת לראות את הילדה שלי עושה. אני אוהבת לראות אותה צוחקת. אני אוהבת לראות אותה מקשיבה לסיפור בעינים פעורות וחיות את המילים, אני אוהבת לראות אותה קוראת באותה דרך, אוכלת, מלקקת גלידה, מכרסמת ליצ'י וענבים וחלה עם ריבה, חולמת והעינים האלה, חומות עמוקות ומחזיקות סוד מרחיבות לי את הלב באופן המסתורי והמוחלט [...]
. בשנת 2007, אמא שלי אפשרה לי, סופסופ לערוך את ליל הסדר בבית שלי. זה היה הישג לא מבוטל ורגע אחרי ה"בסדר" ההססני שלה, הבהלה שלי התחילה. הכתיבה הדקדקנית כלכך בבלוג, עזרה לי מאד לשמור על סדר, נקיון וקור רוח . אני מקווה שמי מכן/מכם שקורא כאן ולפניו המשימה הכי, אבל הכי מפחידה בתולדות המשפחה [...]
. אני מתגעגע לְמַשהו הוא אמר לי. ישבנו לארוחת בוקר ליד הים כמו שאנחנו עושים מפעם לפעם. עכשיו כבר לעיתים נדירות. אני לא יודע לְמה הוא ענה על שאלה שלא שאלתי, אבל אני לא מסוגל לעשות שום דבר עד שאני אדע. . הוא לנצח התום סוייר שלי ואני אני הקלברי. . . . . . . . . . [...]
. זה פוסט כלכך לא P.C – פורסם ראשונה בספטמבר 2008 . 5 ספטמבר 2008 כשראיתי, כן ראיתי, את תוכנית הפתיחה של "האח הגדול" ראיתי שתי נשים וגבר אחד שהמחשבה הראשונה שלי עליהם הייתה: איזה — - כשאני כועסת, הנימוסים שלי, והשפה היפה נעלמים - איזה אמהות, איזה אבא ובעל. אי אפשר להאמין. גם על האמא השאפתנית מ"השרדות", כן [...]
. . 2008 בשבע ועשרה בבוקר השעון מצלצל. קמה, מזדחלת לחדר ממול. בוקר טוב…ליטוף. נשיקה. דלת נפתחת לכלבה. עיתון בוקר. כוס מים. מכונת קפה נדלקת, יד נשלחת לדלת המקרר. צריך להכין ארוחת בוקר, שלא נדבר על כריך ופרי ארוזים יפה לארוחת עשר, שלא נזכיר ארוחת צהרים חמה ושהיום כבר מתחיל, ממש בעוד רגע. נעלי בית [...]
. . - אמא - הממ - אמא…. - מה מותק? - נכון אני הדבר הכי חשוב לך בעולם? - נכון לגמרי. למה את שואלת? - ביום ראשון יום המשפחה. - נו..? - אז אני חושבת לי.. - ש… - אם נ ג י ד היית פוגשת אותי בכיתה של הבת שלך, גם אז היית הכי [...]
. זה דף הפתיחה באלבום הפרידה שכיתה ה' מכינה למורה שלהם מ. - המורה שלהם בחמש השנים הראשונות בבית הספר. א' עד ה'. כתבתי אותו בשמם. עכשיו אני מנסה לכתוב לה מכתב פרידה ממני. בשם עצמי. —————————————————————————— מ. יקרה אני האמא את המורָה – מורָה, אמא. אמא, מורה. ציר יחסים מורכב. יש ביחס הורֶה מורֶה, או אולי אֶם [...]
. . בליינד דייט? מה פתאם בליינד דייט? מי בדיוק בליינד בדייט הזה? מה בליינד בי? google אחד וזהו. לא רוצה! באמת לא רוצה. אורית אומרת שצריך. גלי אומרת שמספיק להתפנק. הדס שואלת איך בדיוק אני חושבת לפגוש את הגבר שאני חושבת לפגוש? ברמזור בדרך לְבֵּית הספר או ברמזור בדרך מִבֵּית הספר? רוני אומר….טוב רוני תמיד [...]
אהובה שלי. אמא שלי. מאוחר יותר, אחרי שכולכם תגיעו אלי, אחרי שנחגוג לך יומולדת ______ ואחת – רואה? אני לא מגלה – אולי אני אשב ואכתוב לך מכתב גדול. בינתיים – אני רוצה להגיד לך יומולדת שמח. אני יודעת שכשאת מביטה במראה, אין לך מושג מי זו האישה המבוגרת הזו, שלא נאמר ז – – ה שמציצה [...]