. אין לי הרבה מה להוסיף, הבוס, הוד גבריותו, חספוסו, כשרונו ונשמתו, ברוס ספרינגסטין הוציא היום סינגל חדש. אם אתם אוהבים אותו כמוני, הנה מתנה ליום חמישי . We Take Care Of Our Own כמה רלוונטי. . . אבל השיר הכי נפלא שלו בעיני, זה השיר הזה Cover me .
. . – אמא – מה מותק? – אמא, יש לך עוד סוודר גדול כזה? – מה עם זה של אתמול? – זה היה אתמול…יש לך עוד כאלה גדולים? – אה…..כן…. – אפשר? . ידעתי, ידעתי שהזמן הזה יגיע, שהיא תצטרף לארון שלי, ידעתי! וזה כבר סיבוב שני, מיינד יו. תכירו, ורד, אחות קטנה, שנות [...]
. . אני יודעת. אני מבינה. וזה גם משמח. זה משמח ומרגש ונוגע ללב ומרחיב אותו לראות אותה גדלה. גם בנפשה היא גדלה, מחפשת את מיקומה והגדרתה בסביבה משל עצמה. טריטוריה. המרחק והריחוק שהיא חייבת כדי להגדיר, ולמצוא ולהתארגן על עצמה ללא השפעתה רבת העוצמה של אמה, שגם בזמנים רגילים, מיינד יו, קשה להתעלם ממנה, מהאמא הספציפית [...]
. . סוף תקופה. אני לא מצליחה להבין, כמובן שכןאבל….למה סיום ופרידה מבית הספר בתום תשע שנות לימוד הופכת רגשית יותר ככל שהימים נספרים לאחור. רביעי, חמישי, שישי. בשבת ערב פרידה. ראשון. ביום שני היא / הם יצאו מדלת בית ספרם דרך שער עלי זית שיחזיקו עבורם ילדי כיתה א'. דרך הפוכה לזו שעשו כשנכנסו [...]
. . לג בעומר 2011 23,296 ימים ולילות עברו מאז. היום הם חוגגים שישים וארבע שנות נישואים. שלושה ילדים. כלה וחתן מקסימים. ארבע נכדות ונכד. נכדה מאומצת. שתי נינות ונין, ושותפות גורל, אהבה, משפחה וחיים, אתם יודעים, כמו שחיים יודעים להיות. אנחנו אוהבים אתכם אין סוף אהבה, רק שתדעו. . ל'ג בעומר2010 22,995 זה מספר [...]
. . . בליינדייט. מה בדיוק בליינד כאן הייתי, עדיין, שמחה לדעת, במיוחד מול הגוגל הזה, הבלוג הזה, ובכלל…. . . .
. . אני תוהה, עדיין, מהרגע הראשון שנפגשנו והסתכלנו אחת על השניה בפליאה וסקרנות וחוסר נשימה – זה קרה בדיוק לפני חמש עשרה שנה – עד לפני שעה כשהורדתי אותה ליום בלונים ושמחה בבית הספר, מול עוצמת המגנט הזה, עוצמת אהבה שלא דומה לכלום. פשוט ככה. לכלום. ..
. . מי אהב אותי הכי? את מי אהבתי אני כמו שתמיד רציתי? מתי? באיזה גיל? עם מי ישנתי הכי הרבה לילות? מי הצחיק אותי כל הזמן? עם מי אני מדברת, עדיין, כאילו דברתי עם עצמי? מי שבר את לבי? מי הדביק וחיזק אותו? מי אכזב? מי הפתיע? מי היה הכי מעניין? לי. ומרתק? אותי. [...]
ְֱֲֳֵֶַָׁׂ הכי הרבה אני מתגעגעת לרכות. לתנועות עגולות, התכרבלות, אינטימיות, חום, הרעפות, ליטופים וחיוכים. תכף היא בת חמש עשרה ואני מבינה, באמת שאני מבינה. אני רואה אותה ארוכה ודקה ותזזיתית ומהורהרת ורוטנת וצוחקת ומתבלבלת ומשתבללת מולי, בדיוק כמו שצריך. אני שומעת אותה זועפת בניגוד לרצונה, דוקרנית כמו שאני יודעת שהייתי שנים אחרי העשרה שלי, ועדיין [...]
. . . איך לא ידעת, תגיד? איך לא הבנת, לא זכרת שנסיכים לא אמורים למות? בטח לא בגילך, לא ככה, לא לפני שהם הופכים למלכים באים בימים. אמרת לי… ביום ההולדת של סבתא זה היה, נכון?… אמרת לי: טוב, את לא כזאת דודה, בת דודה…לא משנה….אפשר לדבר איתך ממש..… אז למה לא דברת תגיד? אם היית [...]
. . . זה קרה לפני עשר שנים בדיוק. החזקנו את האסופית/היתומה בת היומיים על כף היד, הושטתנו אותה בלב נרגש וחרד להוד כלביותה וחיכינו לגזר דינה. הנ'ל הריחה את היתומה, הרהרה רגע – לקחה ת'זמן שלה כמובן – ולקקה את ראשה. ברגע ההוא הפכנו לשבט המונה ארבע נשים. שתי בלונדיניות, ג'ינג'ית אחת ואחת חומת [...]
. . 1. אני לא נ ו ג ע ת בחדר שלך עד שתסדרי אותו בעצמך. 2. אני לא נכנסת לעמוד שלך בפייסבוק מיוזמתי ולא, אסור לך עדיין למחוק או לחסום אותי. 3. אני לא אגיד לך שוב ואני גם לא אזכיר לך שוב. 4. איך את עייפה? ישנת אחת עשרה שעות. 5. אני לא [...]
. . כבר כתבתי, ואני עדיין מתלוננת לפעמים, על מעמדי כילדת אמצע/סנדוויץ איך שלא תקראו לזה. המשפחה שלי תפתח אחד אחרי השני בפיהוקים חסרי נימוס אם אפתח שוב את נושא הקיפוח שלי – אל תאמינו להם. יש כזה! – והבת שלי תודיע בקול רם שתודה, אבל בסופו של דבר, היא מרוצה מיחידותה, ותודה אין צורך [...]
. . כי נגמר הלהט, כי החידוש נמוג, כי קצת משעמם, כי הגיע משבר השנה השביעית, כי יש מחשבות ורצונות על סקס עם אנשים אחרים, כי מעצבן, משעמם, רגיל, מוכר, בנאלי, בורגני, חיוור וחסר סקסאפיל, קראו, קראו את הספר הזה . . . . . . . . . . . . . . כי [...]
. . מאז ומתמיד אני זוכרת אותו עם מצלמה. אחרכך באו שנים שהפכו את אהבתו לחבל הצלה פיננסי ועממו מעט אני חושבת את העונג שבצילום. אחר כך כשהכל הסתדר הוא המשיך לצלם אבל אבד, אני חושבת – מעולם לא דברתי איתו על זה – את התשוקה הראשונית והשמחה הגדולה שהייתה לו למצלמה והצילום הפך פשוט [...]
. מציפה. לפעמים היא מציפה. במפתיע מגיע גל רגש ומשתלט על כל החלל הפנימי ועולה ומתעצם וממלא כל תא רגש. ואני מתפלאה איך אני מתרחבת מבפנים עד כמה שצריך בכל פעם מחדש. הילדה שלי הלכה לקנות חלב, כי נגמר החלב בבית ואני כל כך רוצה קפה, אמא שלי משאירה לי הודעה עדינה בטלפון, ופתאום, מול [...]
. . - תגיד - מה? – מה חשבת לעצמך?! – על מה? – מה על מה?! ת ס ת כ ל – על מה? – מה זה? מה זאת התמונה הזאת? – זה אני – אני יודעת. אתה לא חושב שזו התמונה ה כ י הזויה שראית אי פעם? – מה הזוי בה? – [...]
. . בבוקר, אחרי לילה מלא בצחקוקים ולחישות עם שתי חברות חדשות, אחרי פרנץ טוסט ומלון לארוחת בוקר, התלבטויות מה-ללבוש-לכאילו-צילומים הורדתי את שלושתן בעבודה-של-אבא וחזרתי הבייתה. קפה שני ביד עזר לי להעיז להכנס לחדר שלה. שלושה מזרונים על הרצפה, מגבות לחות, הרבה יותר בגדים על הרצפה, שידה, מיטה מכפי שזכרתי מהלילה – כשעמדתי במלבן החצי [...]
. . מלאתם מצווה פרו ורבו. ילדת. הנקת. חיתלתם. ניגבתם פה. ניגבתם טוסיק. חינכתם. למדתם "מודה אני", שלחתם לחדר או לגן, הלכתם איתם לבית הכנסת, לימדתם יראת כבוד, והעיקר, אהבתם את הילדים שלכם. אני משוכנעת שאהבתם. שאתם אוהבים. תגידי. תגידו. איך, איך יכולתם להרשות לילדים שלכם, לילדות, לפעוטות בני שנה ושנתיים ושלוש להגיע היום אל [...]
. . יושבת עם אקס שלי. אקס גדול. אחד משלושת המיתולוגים של חיי אם מתעקשים על מיצוב. ככה אני. אוהבת באהבות ארוכות. תמיד. עכשיו אני בתקופה מפנת מקום. אני עושה סדר. עושה שלום עם האחד, באה חשבון עם האחר, מפסיקה לתחזק יחסים חד צדדים – טוב, כמעט חד צדדיים, בעיקר חד צדדיים – גם עם [...]