. אבל לא התכוננתי ואני בכלל לא מוכנה. וחוץ מזה, ארבעה ימים זה ממש, אבל ממש לא מספיק זמן כדי להתכונן, ובכלל, למה לא אמרו לי שזה קורה כל כך מהר?! . נ.ב. אפשר מהתחלה? .
ארכיון קטגוריה: בעיקר אמא
הקשר בין הג'ינסים שלנו ל D N A
. . היום היא הגיעה הבייתה בהפתעה אחר הצהרים, בכל זאת שני, חמישי וכל שבת שניה, יש סדר בחיים. אבל היא שכחה משהו וקפצה הבייתה לרגע. חיבוק, נשיקה ויצאתי איתה להגיד משהו למי שהיה משהו אחד ולנצח ישאר משהו אחר בחיי, אביה. עמדנו ליד השער ודברנו ופתאום היא עשתה איזו תנועה וראיתי . לפעמים יש [...]
תמונת מצב, 18 ינואר 2012, ערב
. . כבר ערב וקר. ילדה מצוננת. חתולה מייללת. ילדה מכוסה על הספה בסלון, קוראת. מרק עוף תכף חם. אטריות. שקדי מרק. אמא מצוננת גם. טשיו'ס. תה מהגינה. עוד מעט נראה פרק מ"פרנטהוד" – מומלץ לביחד הורים ילדים, ב"יס". כלבה זקנה מגרדת בדלת. אמא לובשת מעיל פוך "של חו'ל" ככה הוא עבה וחם ויוצאת לסבוב [...]
זה לא מַרְאִית, זה דֵזַ'ה וו !
. . – אמא – מה מותק? – אמא, יש לך עוד סוודר גדול כזה? – מה עם זה של אתמול? – זה היה אתמול…יש לך עוד כאלה גדולים? – אה…..כן…. – אפשר? . ידעתי, ידעתי שהזמן הזה יגיע, שהיא תצטרף לארון שלי, ידעתי! וזה כבר סיבוב שני, מיינד יו. תכירו, ורד, אחות קטנה, שנות [...]
יודעת, מבינה, ובכל זאת…
. . אני יודעת. אני מבינה. וזה גם משמח. זה משמח ומרגש ונוגע ללב ומרחיב אותו לראות אותה גדלה. גם בנפשה היא גדלה, מחפשת את מיקומה והגדרתה בסביבה משל עצמה. טריטוריה. המרחק והריחוק שהיא חייבת כדי להגדיר, ולמצוא ולהתארגן על עצמה ללא השפעתה רבת העוצמה של אמה, שגם בזמנים רגילים, מיינד יו, קשה להתעלם ממנה, מהאמא הספציפית [...]
מר סער היקר, אם ברצונך לשלוח את ילדיך לחברון, תפאדל, לא את שלי
. . עצומה: לא מאשרים לילדינו לצאת לטיולים מעבר לקו הירוק וזה לא שהיא לא יוצאת לטיולים אתה יודע, בכל זאת צופי ים, בית ספר אנטרופוסופי, בגללכם, זוכר? אבל לחברון אתה לא תצליח להביא אותה כמו שאתה מצהיר כאן, אין סיכוי. או שנכריח אותך דרך עצומות ומחאות או שיהיה לה כאב אוזניים נוראי. את הבת [...]
כשהיא מצלמת אותי
. כשהיא לוקחת את הקנון ומביטה בי דרך העדשה, אני לא זוכרת שמצלמים אותי. במקרה שלי יו נואו, זה לא מובן מאליו. אבל כשהעינים החומות האלה פוגשות את אלה שלי, אני מפסיקה להיות חלי, לא זוכרת את החלי גולדנברג ואפילו רחלי אני שוכחת שאני, ופשוט נחה במקום הזה שקוראים לו אמא… . .
אנִנִי הול וְהבגדים של האקס שלי
. . . זה מתחיל בערך בגיל הזה, חמש עשרה, אני זוכרת. הארון של אבא שלי התחיל להיות מעניין אפילו יותר מזה של אמא שלי, הסוודרים הגדולים, הכותנות המכופתרות, העניבות. – אבא, אנ'לוקחת לך ת'סוודר השחור – בסדר – רחלי – מתערבת אמא שלי – אבא הרשה לי – אבא מרשה לך הכל… – א [...]
איך היא נושמת
. . . מה היא עושה עכשיו, באמצע הלילה אמא שלו? עומדת בפתח חדרו וחושבת איך יראה לו? כמו שדמיין? מנסה להחליט אם להציע את המיטה במצעים שהוא מכיר, שירגיש בבית, או לקנות חדשים מפנקים? האפשרויות שרצות במוחה, איזה אוכל היא רוצה שיהיה במקרר כשהוא נכנס הבייתה….שישמח אותו, ירגיע? מרק עוף? עוגת קינמון? מה היה [...]
גם השנה
. . .גם השנה לא ויתרתי, גם השנה התעקשתי לצלם אותה עם הילקוט ליד דלת הכניסה ועל השביל עם הילקוט על הגב. עם כל הכבוד למעבר לתיכון – ויש כבוד. מעורב בהרבה רגשות אחרים, אבל כבוד – יש דברים שלא קשורים לכלום חוץ מלאמא שלך מותק, ואמא שלך מצלמת אותך ליד הדלת באחד בספטמבר ועל [...]
בשמלה אדומה ושתי צמות, לאו דווקא זכרון משעשע מ"הלהקה"
. . . מוקדש בבושה ובקשת מחילה לאופק בת הארבע שהופרדה בערלות לב ואכזריות מאביה אתמול בלילה. * מכל הדברים הקשים בגירושים, בפירוק משפחה, בשברון לב, באכזבות, הסתגלות, התנפצות ושאר עניינים, הדבר הקשה מכל הוא הגעגוע. לא שלך, לא שלו, לא זה שקשור לזוגיות שהייתה, לא זו ששייכת לכם, הכי הכי קשים הם הגעגועים של [...]
סוף תקופה
. . סוף תקופה. אני לא מצליחה להבין, כמובן שכןאבל….למה סיום ופרידה מבית הספר בתום תשע שנות לימוד הופכת רגשית יותר ככל שהימים נספרים לאחור. רביעי, חמישי, שישי. בשבת ערב פרידה. ראשון. ביום שני היא / הם יצאו מדלת בית ספרם דרך שער עלי זית שיחזיקו עבורם ילדי כיתה א'. דרך הפוכה לזו שעשו כשנכנסו [...]
בכל פעם מחדש
. . בכל פעם מחדש, בכל פעם מחדש שהיא הולכת, נוסעת, נעלמת לענייניה, חייה, לזמן העולה על יומיים שלושה, מגיע זמן הדיסולב – איך אומרים דיסולב בעברית – להתרגל להעדרה המתמשך, יחסית. זמן איטי, לא ברור. זה שלוקח לעבור למימד הזמן האחר. הזמן שלי, הקצב שלי, החיים שלי. שלי הפנימית. . בכל פעם כשהיא מתרחקת [...]
ההבדל בין שני, חמישי, וכל שבת שניה ליתר ימי השבוע
. . בלילה של שני לפני שהלכתי לישון הוא נראה ככה – . בשלישי כשיצאתי בבוקר מהבית ככה – . בלילה יום שלישי – לא הולכים לישון בבית הזה עם כלים בכיור, החלטה שאנחנו מצליחות להחליט אחת לשבועיים, ולהחזיק איתה יומיים שלושה – הוא נראה ככה – . ואז הגיע בוקר רביעי, וכמו בכל חמשת [...]
הקרדיט המופלא שקבלתי בסרט
. . . . לזה קוראים קרדיט, שלא נגיד נחת, שלא נגיד אהבה, שלא נגיד ילדה עם הרבה מזל בחייה. יש ילדים שחייהם אחרים, אלה שנולדו כאן ומגורשים מכאן בערלות לב, גזענות ויהירות יהודית בימים אלה ממש. מי שרוצה להשתתף / להצטלם / להתנדב במיזם הצילום נגד גירוש ילדים ממדינת ישראל, שיכתוב אלי, אני אפנה [...]
ענייניה
/ / זו עונה של שינויים ותנודות,לא רק במזג האוויר, למרות שגם. אני מצליחה להרגיש את תנועת כנפיו של הפרפר, מצליחה להרגיש את ניעות השינוי למרות שעדיין לא, ואני גם נבהלת, וגם לא. הרגשות שלי מתעצמים כשהם נוגעים בעניינה. בענייני הבת שלי. לטוב ולרע, לכל. הרגישות שלי מוכפלת ומשולשת, אני לא רוצה להגיד פי כמה [...]
זה סופו של כל בלון….
. . מי אמר אמא ממוטטת, לא כמו פעם, אבל בכל זאת, וקיבל? אני. מי זוכרת שבעוד שנה פחות יומיים תתחיל הסחרחורת שוב? אני. למי זה נראה עוד המון זמן? לי. מי תופתע כשזה יגיע כל כך מהר? אני. מי לא מאמינה שבשנה הבאה יחגג כאן יומולדת שש עשרה? א נ י ! . ולמרות [...]
מגנט
. . אני תוהה, עדיין, מהרגע הראשון שנפגשנו והסתכלנו אחת על השניה בפליאה וסקרנות וחוסר נשימה – זה קרה בדיוק לפני חמש עשרה שנה – עד לפני שעה כשהורדתי אותה ליום בלונים ושמחה בבית הספר, מול עוצמת המגנט הזה, עוצמת אהבה שלא דומה לכלום. פשוט ככה. לכלום. ..
חסן את ילדך או אל תצא איתו מהבית בבקשה – הלינק עובד עכשיו
. . מטעמים טכניים הפוסט כ א ן דרוש קורא תווים :) .
חיסונים ומי שבוחר לא לחסן את ילדיו
. נעמה, כרמי מתלבטת בפוסט רציני ומעמיק כדרכה מול ההצעה לקצץ בקצבאות הילדים של הורים לא מחסנים. מצד שני, היא מודה שיש בה סימפטיה להורים לא מחסנים. הנה הפוסט. גם מנחם בן הביע את שמחתו על העובדה שהורי נכדתוקבלו את עצתו ובחרו שלא לחסן את התינוקת שלהם. הוא גם סיפר שאת בתו בת החמש [...]
