. .
חלי גולדנברג.
אשה. אמא. ובכלל-
עמודים
-
תקריב -
רשומות אחרונות
-
תגים
-
קטגוריות
-
ארכיון
-
כלים
תקריב. – מה את רוצה שיהיה כשתהיי גדולה רחלי? – אני רוצה שיהיה מעניין, ושאני אהיה טובה איפה שבאמת חשוב, ושמחה, רוב הזמן. . המשאלות שלי נותרו כשהיו, רק אושרה של זאתי התווסף אליהן # בייסיק, זה העניין.
. שאלה דחופה לחבר הכנסת הנאור מסיעת ש'ס, זה שהציע היום לאסור בחוק, אחזור כי בכל זאת, זה נאמר בעברית לא בפרסית, ל א ס ו ר ב ח ו ק קיום יחסי מין לפני הנישואין, ואני מודאגת, מאד, ולמען שלוות נפשי מפנה שאלה פומבית לחבר הכנסת זאב, זה שהציע אגב, בנושא אלימות במשפחה כי [...]
. זה קשה להאמין שמישהו, גם אם דתי, אישר טכסט כזה, אבל עובדה. טל רבינובסקי העלה את צילום הדף הזה לפייסבוק, קשה להאמין נכון? קשה להאמין שמישהו שמבין משהו בחינוך אישר טכסט מטורף כזה, תשובה מופרכת, לאומנית, שוטפת מח לילדים בני שבע. וככה לומדים תורה במקומות אחרים ואיפה ועד ההורים הארצי או איך שלא קוראים [...]
. הספרים שכבר קראתם, אלה הצוברים אבק על המדפים, אלה שאתם יודעים שמחכים לקורא הבא שלהם, אלה שכבר מקומם לא בין הספרים שאתם רוצים לשמור מהסיבות הנפלאות ששומרים ספרים מסויימים, כי ככה, כי אקרא שוב, כי אני אקרא פעם, כי אני לא יכול – את אלה תשמרו לכם, אבל היתר, את היתר אתם יכולים להעביר [...]
. אני אכתוב בזהירות, אני אזכור שיש הרבה מאד כאב ורגשות ויסורי מצפון והתלבטויות ובעיקר אהבה, כמה הרבה אהבה והורים, אמאבא מאחורי המילים וההחלטות והילדים, אני אנסה לא לחשוף יותר מדי, אני אנסה להתייחס בסובלנות לדעות הפוכות משלי אם הן לא נשענות רק על אמונה עוורת באל, זה התנאי היחיד, כי מבחינתי, אמונה דתית א [...]
. אני אוהבת לקרוא בלוגים. על בסיס יומיומי. קצת פחות מפעם, זה נכון, הפייסבוק נגס קצת, גם הטוויטר. פוסטים רבים הסתפקו בסטטוס ארוך משתי שורות, שלא נדבר על מאה ארבעים תווים, אבל בכל זאת, בלוג זה בלוג והעולמות הרבים והשונים המתגלים בבלוגים, בעיני, כלום לא יכול עליהם. כשוובסטר של חנן נסגר הרגשתי אבודה לרגע, גם [...]
. זה היה יום שהציף בהכל. תכף יגיעו השעות הרכות שלו. הבית יוצף אור שקיעה וטרום קיץ, זאתי תחזור עוד מעט משיטוט עם אביה, ונחליט מה להכין לארוחת ערב, ונדליק נרות כי-זה-נעים וערב שישי ויהיה שקט. סוֹפיוֹם. .
. . לג בעומר 2012 עוד שנה עברה והיום הם חוגגים שישים וחמש שנות נישואים שני אלה. שישים וחמש שנים, 23,660 ימים ולילות. הייתה שנה רגילה, בלי דרמות גדולות מדי בחזית האישית, המשפחתית. הוא נסע למשרד קצת יותר ממה שהיא חושבת שהוא צריך, היא ישבה ליד המחשב, הפורום, הפייסבוק שלה וכו' קצת יותר ממה שהוא [...]
. אני לא מחשיבה את עצמי כאדם תם מדי, אני מודה שיש בי מידה מסויימת של תום שהצליח לשרוד את כל השנים האלה בלי להכתם, יש אומרים שאנשי הפרעת הקשב יש בהם את יכולת השימור הילדית הזו, וטוב שכך, אני שמחה איתה רוב הימים. מצד שני, כשאני קוראת כותרות כמו זו של הבוקר, התהיה שלי [...]
. כשהעלתי את הליקוט הראשון לא חשבתי שיהיו עוד, למרות שכתבתי. אבל המציאות במקום הבוער, החומצתי, הזועם הזה מביאה אותי לאסקפיזם צילומי. אני מביטה בעולם כמעט רק דרך העדשה כרגע. עדיף ברזולוציות ממש, אבל ממש גבוהות. נסיון לחסום - ברור לי שזו הפוגה קצרה ממש, לצורך נשימה – את המציאות המטורפת שבחוץ. .
. אין לי הרבה מה להגיד, חוץ מהעובדה שזה שמתייחסים אלינו כאל ילדים מפגרים, מאות אלפי אנשים סבלו מריח מוזר ומפחיד, כאבי ראש ובחילה (עדות אישית) , ושריפה בעינים, ואחרי עשרים וארבע שעות כל מה שיש למשרדי הממשלה הרלוונטים, עיריות ושאר אנשים היושבים על תקנים ומשכורות ממשלתיות להגיד זה: אנחנו עדיין בודקים. עשרים וארבע שעות. [...]
. שני הסופרים שיישאו השנה דברים באירוע הפתיחה של פסטיבל הסופרים במשכנות שאננים התבקשו להעביר את נאומיהם להנהלת הפסטיבל מראש. אני מעתיקה שוב: התבקשו להעביר את נאומיהם להנהלת הפסטיבל מראש. למה? ובכן, באירוע לפני שנתיים, שנערך במעמד נשיא המדינה שמעון פרס ושרת התרבות לימור לבנת, נאם הסופר ניר ברעם והדברים שאמר עוררו ביקורת ואי נחת. [...]
. בלי קשר לחג השבועות המסתמן באופק הלא רחוק, רק מי שיש לו ילדים בגיל בית הספר יודע על קיום החג הזה, החלטתי להתחיל לצלם את ליקוטי מההליכות ברחובות השכונה באביב הזה. בין איסוף פיטגו, הסמקות מול אנשים העוברים ורואים אותי מקפצת, מתופפת, פורטת על גיטרת ידיים דמיונית בגלל רוקאנ'רול ישן שהאייפוד משמיע לי ובהיה [...]
. קו קלוקס קלאן (באנגלית: Ku Klux Klan, שילוב של המילה היוונית למעגל קיקלוס (κυκλος, מעגל) ושל המילה האנגלית clan שפירושה שבט או קבוצה של אנשים, ובראשי תיבות: KKK), הוא שמם של ארגוני אחווה בארצות הברית הדוגלים בעליונות הגזע הלבן ובאנטישמיות והחל במאה העשרים גם באנטי-קתוליות ובהעדפת תושבים מקומיים על פני מהגרים. עכשיו תסבירו לי [...]
. בבנין מנופץ ונטוש, אני מטפסת בזהירות בין מים נוטפים מתיקרה סדוקה, מתגלה חלל גדול בקומה שניה. . אני לא מצליחה להבין מה הכתמים המושכים אותי כלכך אל הקירות, בעיקר אל המרוחק, ומתקרבת . הקירות, מרצפה עד תקרה, מכוסים בדפי עיתונים וירחונים. אני מנסה לזהות פנים חרוכי זמן ושנים. אודרי הפבורן…? אולי טיפי הדרן… . [...]
. . . כי בניגוד למה שביבי וחבריו חושבים, אין צורך בהיכלי תהילה כדי לזכור. .