תקריב

.

.

הפייסבוק ארגן מסיבת מחזור בדף שלי היום.

אמנון גרוף שלח לי תמונה של מודעה ישנה שלי ושאל: יש לך?

העלתי אותה לפייסבוק, כמות האנשים שזכרו אותה הפתיעה אותי באמת.

מודעה ופוסטר מדיה. בלי שלטי חוצות, בלי טלוויזיה, ובכל זאת חרוטה באיזו דרך בזכרון

הקולקטיבי של בני גיל מסויים, דור ספציפי.

ונזכרתי בנסיון שהתחלתי לפני שנה בערך, לייצר כאן פוסטים של יומן עבודות מפעם,

כמו זו של חוברות הסריגה למשל, אז הנה:

.

המוצר: רויון של "תנובה"

השנה: כנראה 1987 יבדק סופית

משרד פרסום: אריאלי

ארט דיירקטור: שוני ריבנאי ן

צלם: יקי הלפרין

שיער: עברתי במספרה לפני שהגעתי לסטודיו

איפור: לא זוכרת. בטח עדה לזורגן

בגדים: הייתה סקיצה, הבאתי כמה דברים לבנים, ורדרדים מהבית, אבל את החלוק לקחנו,

אני חושבת, מהבריכה של המלון….

לוקיישן: מלון "דניאל" בהרצליה. שוני רצה מודעה לבנה, בהירה עם אור מאחור.

.

אני זוכרת את העבודה הזו. לא הרבה עבודות וצילומים אני זוכרת ממש, את  זו אני זוכרת מכמה סיבות.

היא הייתה קל'ב, לא הצטרכנו לנהוג שעות לאיזה לוקיישן,להתלבש מאחורי שיח, להתאפר במכונית

ושאר עניינים. נסענו להרצליה, היה מיזוג, קפה, שירותים עם מראה גדולה וחלוק רחצה לבן – מי צריך

יותר?…אבל בעיקר אני זוכרת אותי יושבת ומסתכלת במבט ההוא שיש לנו – מי שיודעות להתבונן ככה,

זו מין תכונה מולדת כזו, סוד מולד חסר מילים – לתוך העדשה של יקי ומרגישה במקום העמוק, המפחיד

ההוא, אולי בפעם הראשונה שיתכן שהלונה פארק הזה שהתחיל בגיל שש עשרה, כל כך במקרה ובלי

כוונת תחילה, זה שלקח אותי ואת חיי לכיוונים כל כך מפתיעים ולא צפויים עומד לפני סופו.

ישבתי שם, בלונדינית, מאופרת, יפה כמו שאני – וכן, תמיד ידעתי – האגרוף מאוגרף ברכות  כדי שלא

יעשה סימן על הלחי, זמנים חסרי פוטושופ, כן? נתמכת בלחי בתנועה טבעית ונוחה לי כשאני מול

המצלמה עד היום, בתחילת שנות השלושים שלי, אמורה להיות ולהרגיש בשיא יכולותי, ובכלל,

והנה, עקצוץ תודעת הגיל – מקצוע מקולל בהקשר הזה – בהלה קטנה שהציצה ונעלמה, עד הפעם

הבאה, דקר דקירה פנימית, אישית. יתכן שראשונה.

.

אז הנה, כלכך הרבה עבר, וכל כך הרבה צילומים, עבודות, חוויות, רגעים עברו מאז ואני זוכרת ככה,

במדוייק, בקלוזאפ – מי שאל למה קוראים לבלוג שלי תקריב? -  את השעתיים ההן, שטופות האור

ששוני רצה, הפריים שיקי בחר והמבט שהתבוננתי אליכם עמוק אל תוך העדשה ואל עצמי…

.

..