.
.
.
בגלל הכתבה ב"הארץ" – למה הורים שונאים להיות הורים התעורר, שוב, גל תגובות,ברחבי הרשת, פייסבוק
וכו, בעיקר רגשיות אבל גם עקרוניות בנושא הורות, אמהות, קשיים, אמהות שמעיזות להודות שקשה להן -
לא חלילה מדי – אבל קשה באמת, וגל שונה, המרגיש בשנים האחרונות סוג-של-מתנצל על הורותו הלא
קשה, לא מרוקנת- גובה כמובן מחירים אישיים – אבל באמת קלה פשוטה ומשמחת
את הפוסט הגדול שלי כתבתי בזמנו ב ד י ו ק בגלל הסיבה הזו,
בגלל שהתחלתי להרגיש אשמה במידה מוזרה, מתנצלת על סוג ההורה שבחרתי/נו להיות,
בגלל שהתחלתי להרגיש מתנצלת שלא קשה לי, זה לא "על חשבוני"
וזה באמת יותר משמח וקל לי מכל תחושה אחרת. להיות הורה.
עברו כמעט ארבע שנים,
היא כבר לא ילדה קטנה ב כ ל ל,
וההורות מולה שינתה פניה – עוד מעט יגיע פוסט עשרה מורכב על הגיל הזה -
אבל לא את כובדה, אחריותה או השמחה שלי בה.
הנה לינק אליו. אל הרשומה השניה הכי חשובה שלי, בעיני :)
ומי שמוצא עצמו מתנצל הוא ההורה המגדל את ילדיו הקטנים בפשטות ושמחה?
זה שעשה החלטה לשנות את חייו ביום שהפך להורה ?
זה שלא מוצא, באמת, סיבות להתלונן?
ש"לא משלם מחיר" כבד מדי בהורותו? ואם כן, משלם אותו בלי לעשות עניין.
.
.
כל השורות מובילות לאותו פוסט.
.
תגובות
אני מתלבטת אם לקרוא את זה לפני או אחרי שיהיו לי ילדים :)