תקריב

.

.

אני מנסה למקד את המשמעת העצמית הכה רופפת שלי ולהתרכז ולכתוב מה שצריך,

אבל בהפרעת קשב, כמו בהפרעת קשב אני מוצאת עצמי משוטטת בין הרשת לאלבומים,

לבלוגים, למכתבים ישנים, לתחפושות, זכרונות וגם את כל הדרך בחזרה, שולה אוצרות -

כמו פוסט התחפושות כמובן – אבל בינתיים מצאתי משהו אחר…

אמא, יחידה ומתוקה שלי, רציתי לשאול אותך משהו.

מה זה?

כן, זה.

.

.

איך  אפשר?מה חשבת כשליפפת את המגדל הקלוע הזה על

הראש שלי? מה חשבת כששלחת אותי החוצה, לעולם עם

החלה הקלועה הזו באמצע קודקודי? האם לא חשבת על

עתידי? על הדימוי העצמי שאפתח? על אכזריותם של

ילדים? אמא שלי, אהובה, מה חשבת לעצמך,

ואיפה היה אבא?!

.

.

.

.

.

ואם אנחנו בענייני תסרוקות לילדות קטנות וחסרות אונים,

רציתי לשאול אותך משהו. סוף סוף, אחת ולתמיד:

אמא'לה, אהובה שלי:

מה עושים כל הסרטים האלה על הראש שלי כ ל ה ז מ ן?

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

הנה הוא שוב, הסרט מלפף את הקוקו הזה, ולפעמים מי היה מאמין,

אני-פשוט-לא-מוצאת-את-הצילום-ההוכחה המרשיעה, לפעמים הייתה

שם צמה קטנטנה במקום הקוקו הזה, והסרט היה משתרע בכל גודלו בקצה הצמה,

כן כן…הנה עוד…

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

ואם חבר המושבעים יבקש, יש לי עוד הוכחות ר ב ו ת במעמקי האלבומים והקופסאות..—–