שאלון: האם יש לך הפרעת קשב ורכוז?

 

 זה שאלון ראשוני בלבד. 

הוא אינו מאבחן. הוא בדיקה ראשונית לגמרי. אינדיקציה כמעט אינטואיטיבית
אם יש משהו שמבקש הבנה, הגדרה או אבחון -
אני יכולה לספר מנסיוני, שבפעם הראשונה שקראתי - on line זה היה - באיזה
אתר אמריקאי, לפני שמונה שנים, על הפרעות קשב ורכוז, תחושות הבטן שלי,
הקול הפנימי שלי ידעו כמעט בוודאות ש"הגעתי הבייתה", מבחינת ההבנה
שלקיום הזה שלי, הפנימי, הכאוטי –  יש סיבה. יש שם.
גם פוסט העדות האישית שלי לאיך זה מרגיש, מעורר, על פי התגובות אליו 
את תחושת ה"הכרות", התעוררות של משהו עמוק שהיה רדום, לא מסופק
ומחפש תשובות - לא רוחניות כמובן – פשוט תשובות מדוייקות ומעשיות ואחר
כך פתרון.

פעם חשבו שהפרעת קשב היא עניין רלוונטי לבית הספר ואיךשהו התעלמו 
מהעובדה שכשהילד גדל, הפלא לא נעלם. הפלא נשאר איתו.
הפרעת קשב היא לדעתי ונסיוני "תסמין אישיותי". הרבה יותר מורכב ומשפיע
על חיי נושאיו מעניינים הקשורים ללימודים או ליכולת ישיבה מרשימה לאורך זמן
על הכסא. לכן בעשור שניים אחרונים מודעות ה"מבוגרים" התגברה בהרבה - 
התוודעות במדיה, דרך הרבה אבחוני הילדים, הבזקים הכרתיים ש – "היי…
זה ממש אני" והבנה שהגנטיקה משחקת כאן תפקיד חשוב ביותר -

אני מעתיקה לכם כאן, כשרות למי שמעניין אותו -  שאלון.

הוא לקוח מספר מצויין בשם: "מריטת עצבים – הפרעת קשב ADD " –
מ. האלוול וג'ון ג' רייטי בהוצאת "אור עם" - ספר מצויין ומומלץ מאד.

הוא בשום מקרה לא יכול להחשב כאבחון אלא רק כעוזר להרגיש תחושה
ראשונית ואינטואיטיבית אם יש צורך בעזרה מקצועית ואבחון הפרעת קשב
.

ככל שמספר השאלות שלהן אתם עונים ב"כן" גדול יותר, כך סביר, מומלץ,
וכדאי לגשת לאבחון. זה ב א מ ת יכול לשנות את חייכם.

כן, לקחתי לכבודכם ולכבוד המשימה של להעתיק מאה שאלות, ריטלין -
בוודאי – אחרת הסיכוי שהייתי מצליחה לעבור משוכה כל כל א ר ו כ ה ובעיקר
כל כך מ ש ע מ מ ת הוא אפסי. ממש אפסי.

But a women has to do what a women has to do –

לא ככה?

ה ש א ל ו ן -   מאה שאלות. כן כן מאה.

1.   האם אתם איטרים או שולטים בשתי ידיים?

2.   האם יש במשפחתכם היסטוריה של התמכרות לסמים או אלכוהול,

      דיכאון או הפרעה מניה-דפרסיה?

3.   האם אתם סובלים ממצבי רוח?

4.   האם נחשבתם לתת הישגיים בבית הספר? והיום?

5.   האם קשה לך להתחיל במשימה?

6.   האם אתם מרבים לתופף באצבעותיכם, לרקוע ברגלים, לקרטע

      או לצעוד אנה ואנה?

7.   כשאתם קוראים, האם עליכם לחזור ולקרוא קטע או אפילו עמוד

      שלם כי חלמתם בהקיץ?

8.   האם קשה לכם להרגע?

9.   האם אתם נוטים "להעלם" לעיתים תכופות?

10. האם אתם חסרי סבלנות ביותר?

11. האם יש לכם נטיה לקחת על עצמכם מטלוםת רבות בו זמנית כך

     שחייכם דומים ללהטוטן עם ששה כדורים?

12. האם אתם אימפולסיביים?

13. האם קל להסיח את דעתכם?

14. גם אם דעתכם מוסחת בקלות, האם יש זמנים שבהם יכולת הריכוז

     שלכם אינטנסיבית במיוחד?  

15. האם אתם מתמהמהים כרוניים?

16. האם אתם מתלהבים לעתים קרובות מפרוייקטים ואחר כך אינכם

      נשארים אתם?

17. האם אתם מרגישים שלכם יותר קשה להסביר את עצמכם מאשר

      לאנשים אחרים?

18. האם זכרונכם כה חלול שכאשר אתם עוברים מחדר לחדר לקחת

      דבר מה אתם שוכחים מה היה הדבר?

19. האם אתם מעשנים סיגריות?

20. האם אתם מפריזים בשתייה?

21. האם ניסיתם קוקאין? האם מצאתם שזה עוזר לכם להתמקד

      ומרגיע אתכם במקום להמריץ?

22. האם אתם מעבירים תחנות רדיו במכונית?

23. שוחקים את כפתור השלט טלוויזיה?

24. האם אתם חשים נדחפים על ידי מנוע פנימי בלי יכולת לעכבו?

25. כילדים, האם קראו לכם "חולמני", "עצלן", "אסטרונאוט",

     "אימפולסיבי" או סתם "ילד רע"?

26. ביחסים אינטימיים האם מהווה חוסר היכולת שלכם להמשיך

     בשיחות מעצור והפרעה?

27. האם אתם נמצאים בתנועה מתמדת גם שלא מרצון?

28. האם אתם שונאים לחכות בתור עוד יותר ממרבית האנשים?

29. האם אינכם מסוגלים מטבעכם לקרוא את ההוראות ל פ נ י?

30. האם אתם מהירי חימה?

31. האם עליכם תמיד לעצור בעצמכם מלומר דברים לא מתאימים?

32. האם אתם אוהבים להמר?

33. האם אתם מוכנים להתפוצץ כאשר מישהו משתהה להגיע

      לשורה האחרונה?

34. האם הייתם היפראקטיביים כילדים?

35. האם אתם נמשכים למצבים מאד אינטנסיביים?

36. האם אתם מנסים לעתים קרובות לעשות דברים שקשים לכם במקום

      דברים שקל לכם לעשות?

37. האם אתם אינטואיטיביים במיוחד?

38. האם אתם מוצאים עצמכם לעיתים קרובות מעורבים בלי שתכננתם?

39. האם אתם מעדיפים טיפול שיניים מלהכין רשימות ולפעול על פיהן?

40. האם אתם מחליטים כרונית לארגן את חייכם טוב יותר ואז מוצאים

      עצמכם ת מ י ד על סף התוהו ובוהו?

41. האם אתם מוצאים לעיתים קרובות שברצונכם להתגרד במקום בלתי

      אפשרי, שאתם רוצים "עוד" בלי להיות בטוחים מהו?

42. האם הייתם מתארים עצמכם כהיפרסקסואליים?

43. לאדם שסבל מהפרעת קשב אצל מבוגרים היו שלושה תסמינים:

     התמכרות לקוקאין, קריאת פורנוגרפיה תכופה והתמכרות לתשבצים -

     האם תוכל להבינו גם אם אין לך תסמינים אלה?

44. האם תגדירו עצמכם כאישיות מתמכרת?

45. האם אתם מפלרטטים יותר מאשר אתם מתכוונים?

46. האם גדלתם במשפחה כיאוטית, חסרת גבולות?

47. האם קשה לכם להיות לבד?

48. האם אתם פותרים מצבי רוח דיכאוניים על ידי התנהגות כפייתית

     המזיקה בפוטנציאה כגון: הפרזה בעבודה, הוצאת כספים או אכילה?

49. האם יש לכם דיסלקציה?

50. האם יש במשפחתכם הסטוריה של הפרעת קשב או היפראקטיביות?

51. האם קשה לכם לסבול תיסכולים?

52. האם אתם חסרי מנוחה בלי "אקשן" בחייכם?

53. האם קשה לכם לקרוא ספר עד לסופו?

54. האם אתם עוברים דרך קבע על חוקים או הגבלות כדי לא לסבול את

      התסכול שבהשמעות להם?

55. האם אתם מותקפים בדאגות לא רציונליות?

56. האם אתם מחליפים לעתים קרובות אותיות או מספרים?

57. האם הייתם אשמים ביותר מארבע תאונות דרכים?

58. האם אתם מוציאים כספים בלי תוכנית?

59. האם אתם מוכנים תמיד "לצאת לפעולה"?

60. האם חסרים לכם מבנה ושגרה בחיים ומרגיעים אתכם כאשר אתם

     מוצאים אותם?

61. האם התגרשתם יותר מפעם אחת?

62. האם קשה לכם לשמור על הערכה עצמית?

63. האם אין לכם קואורדינציה טובה בין העין ליד?

64. כילדים האם הייתם בלתי מוצלחים בספורט?

65. האם החלפתם הרבה מקומות עבודה?

66. האם אתם בלתי משתייכים?

67. האם ממש קשה לכם לקרוא או לכתוב תזכירים?

68. האם ממש קשה לכם לחדש יומן כתובות, ספר טלפונים?

69. האם אתם מסמר המסיבה היום ו"סחבה" ביום שלאחריו?

70. כשמזדמנת תקופת זמן חופשי, האם אתם מוצאים עצמכם לא

     משתמשים בה כראוי או מרגישים מדוכאים?

71. האם אתם יותר יצירתיים או בעלי דמיון ממרבית האנשים?

72. האם הקשבה או השארות בשיחה מהווים בעיה קבועה בחייכם?

73. האם אתם עובדים בצורה הטובה ביותר בהתקפות?

74. האם אתם משאירים לבנק לבדוק את פנקס השקים שלכם?

75. האם אתם בדרך כלל שמחים לנסות משהו חדש?

76. האם אתם מוצאים עצמכם לעתים קרובות מדוכאים לאחר הצלחה?

77. האם אתם אוהבים סיפורים מיתולוגיים או ספורי ארגון אחרים?

78. האם אתם מרגישים שלא מיציתם את הפוטנציאל שלכם?

79. האם אתם חסרי מנוחה ביותר?

80. האם הייתם חולמניים בכיתה?

81. האם הייתם אי פעם מוקיוני הכיתה?

82. האם תיארו אתכם אי פעם כ"דרשנים" או אולי "אינם יודעים שובעה"?

83. קשה לכם להעריך בדייקנות את הרושם שאתם עושים על אחרים?

84. האם אתם נוטים לגשת לבעיות בצורה אינטואיטיבית?

85. אם אתם מאבדים דרככם, האם אתם נוטים "לסמוך על הרגש" ולא

     להשתמש במפה?

86. דעתכם מוסחת לעתים קרובות בזמן סקס אם כי אתם אוהבים זאת?

87. האם אתם מאומצים?

88. האם אתם סובלים מאלרגיות רבות?

89. האם סבלתם מדלקות אוזניים תכופות בילדותכם?

90. האם אתם הרבה יותר יעילים כאשר אתם עצמאיים?

91. האם אתם יותר חכמים מכפי שאתם ניראים?

92. האם אתם חסרי ביטחון ביותר?

93. האם קשה לכם לשמור סודות?

94. האם אתם שוכחים לעיתים קרובות מה ברצונכם לומר בדיוק

      לפני שרציתם לומר זאת?

95. האם אתם אוהבים לנסוע?

96. האם אתם סובלים מקלסטרופוביה?

97. האם תהיתם אי פעם שמא אינכם שפויים?

98. האם אתם מבינים את עיקרי הדברים במהירות?

99. האם אתם צוחקים הרבה?

100. האם היה לכם קשה להתרכז דייכם כדי לקרוא שאלון זה?

 

     אני מכירה אנשים שענו על שבע עשרה/ עשרים/ שלושים שאלות ב "כן" -

     אני מכירה אחת שענתה על כמעט שבעים ב"כן".

     אין חוקים.

     יש תחושות, תובנות וקול פנימי שיודע ת'אמת.    

 

  היא נחמדה הADD הזו. אני חושבת שהיא אישה ואני מחבבת אותה.

  

 —————

 

   ומה עושים עכשיו?  

   אל תשאלו בפרטי. לא שאיכפת לי לענות, באמת :)
   עשרות מיילים הגיעו היום עם שאלות. מכל מיני סוגים.
   כי זה פרטי, כי זה חושף, כי מה פתאם לשאול בחוץ, בבלוג.
   ואני מבקשת מכם –    
   תשאלו בחוץ, בבלוג – אפילו בראשי תבות, בלי שם. 
   שידעו, שיראו ויבינו כמה הרבה אנשים, המון אנשים. 
     
    

   ולמעט תשובות שביכולתי האישית לגמרי, הלא מקצועית לחלוטין,
   המסייגת את עצמה מראש, והמנסה רק לתת כיוון כללי ביותר.
 
   
   לדעתי צריך לחכות רגע. לקחת אוויר. סבלנות. כן, בטח, סבלנות :) 

   לקרוא, והרבה. להכנס לפורומים שעניינם הפרעות קשב – גם למבוגרים. 
   לא להתעלם מהתגובות. לשאול שאלות, לא לקחת את מה שמייעצים שם
   אנשי הפורומים כדבר המומחה, תשובה מוחלטת, אלא רק כעוד עצה,
   דעה פרטית של בעל נסיון. המלצה בלבד.
   לזכור שגורם הגנטיקה ע צ ו ם ולהתחיל להביט לצדדים –
   בלזכור שבעולם מאובחנים בין שבעה לעשרה אחוז מהילדים. כמעט
   עשירית מאוכלוסית העולם. 
   להכנס לרשת, ולקרוא ולקרוא ולקרוא -
   גם באנגלית. יש הרבה יותר חומר קריאה ומחקרים וספרים ובכלל.
   ככל שתקראו יותר, תכירו יותר. תזהו. סימנים אחרים, אנשים אחרים,
   יהיה לכם יותר קל לזהות דברים אצלכם, מה "שייך" מה לא.
   לא כל פזור נפש, כל דחף פטפטני ומשהו שפורח מהזכרון מצביע לשם.
   להתחיל לאסוף אינפורמציה מכווננת על עצמכם, שתוכלו לדווח ולפרט
   מתוך נקודת מבט חדשה ומודעת למי שיאבחן אתכם. 

   אחר כך.
   
אחר כך, כשיעבור קצת זמן, והדברים יורגשו בכל מיני רמות, ותהיה
   החלטה או ידיעה פנימית שכן, "כנראה יש בזה משהו ששווה בדיקה" 
  
אפשר לעשות אבחון אמיתי.
   הוא נעשה בכמה שלבים.
   שיחה עם פסיכולוג / פסיכיאטר מומחה לענייני ADD - יש  ההולכים
   לניאורולוג – בעיקר עם ילדים -שיחה שבה מבררים הרבה דברים, קצת
   דומה, אולי אפילו הרבה לשאלון הזה.
   ואחרכך עושים מבחן טובה או מבחן דומה שאני אברר את שמו :) -
   אלו מבחנים מול מחשב. יושב הבן אדם מול מחשב ובמשך כשבע עשרה
   דקות אמור ללחוץ e n t e r בכל פעם שמופיעה אות על המסך. הן מופיעות 
   בגדלים שונים אם אני זוכרת נכון, אני לא בטוחה, ובדחיפות משתנה וזהו.
   אה, כן כשמופיעה האות x -  אסור ללחוץ enter.
   נשמע פשוט נכון? נראה אתכם מצליחים לא ללחוץ כשאסור. אימפולסיביות!
   אם אכן יש לך הפרעת  קשב, רואים את זה בתוצאות, במספרים.  
   במועד מאוחר יותר, נותנים ל'נבחן כדור ריטלין, מחכים חצי שעה וחוזרים
   על המבחן. בתוצאה הפעם, גם אם השתעממת מראש, ידעת לקראת מה
   אתה הולך ודי לא התחשק לך לשבת את השבע עשרה דקות האלה מול
   המסך, להפתעתך הגדולה, אם יש לך הפרעת קשב, הפלא ופלא, עם
   הריטלין, היא לא מורגשת. התוצאות מצויינות ממש, אם הריטלין השפיע
   כפי שהוא מסוגל. בצעת את המטלה באותה מידת הצלחה של אדם שלוו,
   רגוע ובעיקר מרוכז. 
   באבחון שני, ששמו נעלם מזכרוני כמובן, הבדיקה די דומה, אבל התוצאות 
   בה מפורטות ומדוייקות יותר.

   איפה עושים אבחון? לדעתי הלא מוסמכת שבדקה עכשיו בשטחיות,
   בטלפון, עם קופת חולים כללית, קופות החולים מאפשרות אבחון לילדים
   עד גיל 25 בתשלום. אין הנחות באבחון. יש השתתפות של כ 30 %במימון
   הריטלין לילדים מאובחנים. עד גיל .18 או במקרים חריגים עד סיום התיכון.
   לכן, עדיף ל ד ע ת י לעבור אבחון במכון פרטי. עולה הרבה כסף, נעשה
   במתכונת מסחרית ומתקתקת לקוחות אבל חסכתם התרוצצויות בין רופאים,
   טפסי 17 וכו' ואובחנתם במקצועיות ובמהירות.

   מרגע שאובחנת מתחילה דרך לא ארוכה.
   אם נפלה החלטה לבדוק אופציה כימית, אז עדיף בהתחלה איש מקצוע
   מצטיין - פסיכיאטר בדרך כלל – שיודע ויכול לבדוק ולתמוך ולהקשיב
   עד שתגיעו למינון האופטימלי. עניין של שבועות קצרים בלבד, ויתכן
   שאפילו פחות. אחר כך רופא המשפחה יכול לרשום את המרשמים.
   הדרך פתוחה לחפש את פתרונות אחרים. יש ששמחים לדעת ולהבין,
   וממשיכים את חייהם כרגיל, יש שמגלים תגלית חשובה ומדהימה
   ויוצאים לדרך טיפולית / רגשית עם נתון חדש ודרמטי. יש שבודקים את
   החיזוקית, אלבויים,טיפול פסיכולוגי התנהגותי מכוון לadd -
   ויש שמחייכים ומסגלים את עצמם לנתון החדש / ישן שנכנס לחייהם. 

   על עוד ספר אני מבקשת להמליץ למי שמתעניין – "ילדי האינדיגו" -
   הוא ספר מעט "רוחני", ואני מתנצלת, בעיקר בפני עצמי :)
   א ב ל
   בספר הזה מוצגת תיאוריה מאד מעניינת, שלדעתי, יש בה מניצני
   האפשרות שאולי, יתכן, במצב רוח מסויים, יכול להיות ש….
   ויתכן שזה קשקוש גמור –
   האמת? אין לי מושג – לשיפוטכם -
   ילדי האינדיגו – הצבע החדש – הם בעצם התחלה. הם הסמנים, הניצנים
   הראשונים של שינוי אבולוציוני. שינוי הקשור יותר לאיך המח שלנו עובד
   מאשר לכמה גבוהים וחסונים אנחנו לעומת אבותינו הקדומים.
   שינוי הגורם לאנשי האינדיגו להיות "טובים" יותר לאבולוציה, להמשך הקיום
   האנושי, "יעילים" יותר. ולמה? אז ככה. הם הרי מצויינים במיוחד במה
   שהם מצויינים וכמעט חסרי תועלת בנושאים אחרים שבהם היכולות שלהם
   ממש נמוכות. אם היינו נותנים להם ללכת בדרכם, לא מחייבים אותם להכנס
   לעיסוקים, לימודים בסדר הרגיל שבו מתנהל העולם, הם היו באופן טבעי
   "מבזבזים" פחות זמן ואנרגיה על דברים שבהם הם לא יכולים להביא תועלת,
   כי כבר ברור שאין טעם, ומתמקדים במה שהם מצויינים בו – מכאן, מינימום
   בזבוז זמן ומשאבים חלשים ומכסימום ניצול משאבים חזקים = יעילות.
   זו בערך התיאוריה של הספר, אבל בלי קשר לצד הזה, המעט מוזר ותמוה
   שבו, יש בו התבוננות יוצאת דופן ומלאה אהבה והבנה אמיתית את הילדים
   האלה, נדירה בהבנתה וקבלתה השלמה של ילדי האינדיגו - 
   שלנו או בעצם שלי -  אז לך דע.

 

   אני מזכירה ומדגישה שכל הכתוב כאן הוא בגדר מידע כללי וראשוני .
   אין בו שום כוונה מלבד לתת כלים ראשוניים ממש למי שמעוניין. 
   וכמובן לזכור שלא כל פטפוט כפייתי, חוסר יכולת לסיים ספר לפעמים,
   קוצר רוח פנימי, קושי להתרכז במשהו או אפילו כמה כאלה ביחד הם
   בהכרח "זה" - 

 

   אני מקווה שהצלחתי לעזור למי מכם.

   על פי כמות המיילים, אני מאמינה שכן, שהצלחתי להדליק נורה אחת או שתיים.

   איזה כיף :)

 

  .           

פרסם תגובה או השאר עקבות: טראקבק.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 4 ביוני 2007 at 10:46

    מה שחשבתי על עצמי. 24.

  • מיקי  On 4 ביוני 2007 at 11:13

    האמת שמזה זמן אני מהרהרת באפשרות שיש לי הפרעת קשב. האמת, שרק כשקראתי את הבלוג שלך העלתי בדעתי שזו בכלל יכולה להיות אפשרות, ואני לא סתם טיפשה שלא מסוגלת להתרכז במאמר אחד מתחילתו ועד סופו… אז תודה על הגילוי! ושאלה לגבי האבחון – איך? איפה? לאן פונים? מה עושים?

  • מ.  On 4 ביוני 2007 at 12:32

    זה מסקרן. אף פעם לא חשבתי על עצמי כעל סובלת מהפרעת קשב. לא שהשאלון מחליף אבחון וכו', אבל זה בהחלט מסקרן אותי ככיוון שיכול להסביר דברים ולעזור.

    בכל מקרה תודה על ההפניה לספר, ותודה ענקית על העבודה המפרכת של העתקת השאלון! אני אישית אשמח אם תכתבי עוד על הנושא.

  • נירית  On 4 ביוני 2007 at 13:59

    האם אתם מסוגלים לקרוא את כל השאלות?
    (אני לא)

  • מיכל  On 4 ביוני 2007 at 14:11

    זו השאלה המאה (התאמצתי והגעתי עד אליה, עם לא מעט כן-ים בדרך)

    :)

    וכמובן, תודה חלי

  • גע"ס  On 4 ביוני 2007 at 14:14

    בשביל לספור כמה תשובות חיוביות יש לי, אבל להלן מבחר תשובות מייצג: נו מה, בטח!, פפפפפ, ברור, לגמרי.

    אה, והנה שאלה אחת שלא: אני נראית הרבה יותר חכמה ממה שאני באמת.

    בהמשך אשתדל לספור את התשובות החיוביות.

  • חייש  On 4 ביוני 2007 at 14:27

    ובכ"ז אני לא רואה בעצמי אדם עם הפרעת קשב. אולי כי בדברים מסוימים, כאשר יש לי מוטיבציה מספקת, אין לי שום בעיה להישאר קשוב. ספרים, לדוגמה, אין לי שום בעיה לקרוא עד הסוף. לפעמים במכה אחת או שתיים. יש לי הפרעת קשב חמורה כשמדובר בתחום בו אין לי שום מוטיבציה לביצוע המשימה, אבל זאת בעצם ההגדרה לעצלות, לא?
    בכל מקרה יש פה כמה שאלות מעוררות מחשבה.

  • גע"ס  On 4 ביוני 2007 at 15:11

    אבל נדמה לי שהיום אני פחות מרוכזת מכרגיל.

  • מאיה  On 4 ביוני 2007 at 16:23

    כיף, נירית!
    וזה מוזר מאד. מבחינת טמפרמנט ותכונות אופי שאפשר לראות זה נראה ממש לא הגיוני. מבחינת בחירות חיים זה מתחיל להסביר…. איך ממשיכם לבדוק את הנושא בצורה עצמאית?

  • ע'  On 4 ביוני 2007 at 17:32

    ותשעה מתוך תשעה סימפטומים בדי.אס.אם. הרשימה של הדי.אס.אם, בעברית, מופיעה איפשהו ברשת, שאלון לגבי ילדים אבל בזכותו הבנתי שיש לי, ובזכותך (תודה) ניסיתי את הקונסרטה. עובד במידה מסוימת, אבל לא מספיק דרמטי, עבורי.

    בינתיים, טוב לדעת שזה מה שזה, וזה לא שאני סתם עצלנית, חסרת כוח רצון, ומה לא.

  • יעל ישראל  On 4 ביוני 2007 at 17:45

    גם אני לא הצלחתי להישאר בקשב על הסוף. הגעתי עד שאלה מספר חמישים! חחחחח. אולי יתברר שיש לי איי.ד.די? חחחחח. גם את השאלונים של כל מיני רון הווארד וכאלה אף פעם לא היה לי כוח למלא.

    אבל מה, לכתוב ולקרוא ולראות סרטים ולשמוע מוזיקה ולשוחח שעות עם אנשים, את זה אני יכולה לעשות ימים שלמים, אז כנראה שאין לי.

    אני חושבת שיש רמות, כמו בכל דבר. אצלי זה מתבטא שעד היום שקשה לי להקשיב כשמרצים או מקריאים לי. אני לא יכולה לקלוט הרבה כשמקריאים לי קטע מעיתון או ספר, ומעדיפה לקרוא לבד. בילדות התקשיתי להקשיב בשיעור, אבל אולי בגלל שהחומר היה משעמם. בלימודי הקולנוע הקשבתי טוב מאוד כי עניין אותי.

    עוד דבר מעניין לגבי היפר אקטיביות, בעיקר בילדים, גם זה קשור לפעמים לאיי.די.די. בילדותי הייתי כל הזמן צריכה להסתחרר במעגל או לעשות גלגולים או לצעוד מפה ושם. תחושת המוח שמתרחשת במצב הזה נעמה לי כנראה. במשך השנים ראיתי ילדים שעושים את זה, והסבירו לו שזה קשור בהיפר אקטיביות.

    מה שאני רוצה לומר בזה, שהיום בדיעבד אני חושבת שבילדותי היתה לי הפרעת קשב וריכוז, כולל היפראקטיביות, מסוימת. אבל זה עבר. אז להורים שחוששים לגבי הילדים, כנראה שיש מקרים שזה עובר כשמתבגרים.

    טוב שהבאת את השאלון. עם הרשימה שלי על נוגדי דיכאון, בקרוב נפתח כאן סניף של קופת חולים.

  • omni  On 4 ביוני 2007 at 17:54

    תזכירו לי מה היה 99?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 4 ביוני 2007 at 17:56

    חלי, תמחקי את מה שיעל ישראל כתבה. הפרעת קשב זה לא דבר שעובר. אין לה גבולות לזאת. רק חסר שמישהו יאמין לה שזה עובר. בדיוק זה מה שאת כותבת לא. שהממסד חשב שזה עובר כשגומרים ללמוד ומסתבר שזה בכלל סוג אישיותי מסויים. הרבה תכונות שמייצרות אדם עם איידידי לא?
    היעל הזאת פשוט מעצבנת נורא בדעתנות האין סופית והשטחית שלה.

  • גליה  On 4 ביוני 2007 at 18:32

    זהו אחד המאפיינים של ADHD: היכולת להיות מרוכז (באופן אבסולוטי אפילו) במשימה מרתקת. הבעיה היא שאין יכולת להתרכז במה שמשעמם (ואם את/ה ADHD, הרבה דברים משעממים אותך). במידה מסוימת, זה נכון לגבי רוב האנשים. אבל רוב האנשים מתגברים על חוסר החשק ומצליחים להתרכז, בעוד שה-ADHD אינו מסוגל לכך.

  • החברים של נטשה  On 4 ביוני 2007 at 20:58

    ואף פעם לא חשבתי על עצמי שיש לי הפרעה מהסוג הזה.

    כל העניין של חוסר יכולת להתרכז במשימות שלא מעניינות אותך, או הדחיינות המפורסמת, הזכירו לי משהו מצחיק (אבל אל תקחו את זה כביקורת רצינית, סתם בשביל השעשוע) מהספר "שלושה בסירה אחת":

    הוא כותב שם שיום אחד הזדמן לו לקרוא רשימת סימפטומים של מחלת כבד, והיו לו כל התסמינים. ובמיוחד דיבר אליו הסימפטום "סלידה כללית מכל עבודה" בתור משהו שמאפיין את חייו ואישיותו מאז ומעולם. ואז הוא נזכר בצער, איך בתור ילד פשוט לא אובחן נכון, והיו צועקים עליו שלא יהיה עצלן, ו"לא יודעים שהם מתעמרים באדם חולה". והדבר המוזר מכל שחלקו לו מכות וסטירות, ודווקא אלו המכות גרמו לשיפור במצב הסימפטום הנ"ל, מה שמוביל אותו להתפעלות מכל אותן "תרופות סבתא" יעילות.

    בקיצור, לא לקחת ברצינות. סתם שיעשע אותי, ואם יש כאן ביקורת אז היא אך ורק על עצמי.

    אבל בנימה רצינית יותר אולי כדאי גם לזכור, שהסימפטומים האלה יכולים לנבוע מסיבות אחרות. (וכן, יש גם כזה דבר סתם עצלות. לא?).

  • יעל ישראל  On 4 ביוני 2007 at 21:11

    זו ההתנסות שלי, ומותר לומר אותה. ייתכן שיש מקרים שהתופעות נחלשות, זה כמובן לא אומר שלא צריך להיבדק וכו' – כי צריך וחשוב, אבל אני מציינת דברים מילדותי שהיו לי, ועברו. היום אין לי שום אפיונים של היפר אפקטיביות כמו שהיו בילדות, וגם הפרעת הקשב ההיא נגמרה. הצלחתי ללמוד בלימודים גבוהים, אבל אולי זה אומר משהו.

    האם היתה או לא היה לי אז הפרעה? לא יודעת. אבל לפי חברתי שהיא גננת לחינוך מיוחד, שסיפרתי לה את מה שהיה לי בילדות, היא טוענת שזה כנראה היה אי.די.די והיפריות. אולי לא ברמה גבוהה.

    בקיצור, צריך להיבדק. אני חלילה לא אומרת שלא. זה רק הסיפןר שלי, לומר שמי יודע, אולי יש הפרעות שמתמתנות עם השנים. חברתי הגננת לחינוך מיוחד אומרת שזה קורה לעיתים. זו לא דעה שטחית, זה משהו שקיים כפי הנראה.

  • יעל ישראל  On 4 ביוני 2007 at 21:32

    אין כאן דעתנות שטחית מצדי, כי אין פה דעה, אלא רק עדות של ההתנסות אישית. מותר ורצוי שאדם יספר את התנסותו האישית בתופעה כלשהי, הפרעה, כדורים ועוד (אפרופו רשימת הסמים ונוגדי דיכאון), כי ככל שירבו עדויות ההתנסות על דברים כאלה, כך התמונה הקלינית תהיה גדולה יותר, ואנשים יוכלו להיעזר בעדויות הרבות שייצברו.

    אז שוב, אין כאן שום דעה במה שכתבתי כאן, אלא רק עדות. עדות לא יכולה להיות שטחית, כי אני מספרת אחד לאחד מה קרה לי. בעוד שדעה הוא משהו שאדם חושב, אני סתם סיפרתי כאן על התנסות. לא קבעתי שום דבר, רק הצעתי שאולי יש אנשים שההפרעה מתמתנת אצלם. זה הכול. בהנחה שבאמת היתה לי הפרעה כזו לאור הסמפטומים שציינתי.

  • חגית  On 5 ביוני 2007 at 08:16

    אני חושדת בזה כבר הרבה זמן, אבל אני חושבת שכדאי לסייג ולומר שכל המאפיינים האלה יכולים להיות גם אצל אנשים ללא הפרעת קשב.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 5 ביוני 2007 at 08:32

    רכוז גבוה במיוחד של תכונות אופייניות מביא בדרך כלל לתוצאה אחת :)

  • אבנר  On 5 ביוני 2007 at 10:52

    אבל הצלחתי. הציון הכי גבוה :) 72.

  • שרון  On 5 ביוני 2007 at 11:36

    המוזר הוא שהלכתי לא מזמן לרופא זיכרון כי התחלתי לשכוח בצורה מפחידה. הוא עשה לי בדיקה מאווווד ארוכה ואמר לי לשמחתי אין לי בעיות זכרון אבל יש לי הפרעות קשב.
    הוא המליץ להוריד הילוך בעומס.
    תמיד חשבתי שיש לי משהו אבל אף פעם לא הלכתי לאבחון

  • זו ש  On 5 ביוני 2007 at 12:39

    אבל להערכתי היו אולי 10 שאלות שלא עניתי עליהן ב"כן".

  • אורה הכפולה  On 5 ביוני 2007 at 12:50

    אם אתם מאובחנים או חושבים שיש לכם הק"ר (הפרעת קשב וריכוז) – ממליצה לכם להיכנס לפורום תמיכה למבוגרים עם AD(H)D בכתובת: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=694

    חשוב לבחור רופא שמתמחה ומנוסה בטיפול במבוגרים עם הק"ר. לצערינו יש המון רופאים שחושבים שזו מחלת ילדים שחולפת בגיל 18.

    חשוב לזכור גם שלהק"ר יש גם צדדים חיוביים.

    חשוב לאבחן ולהיעזר במה שהרפואה יכולה לסייע יחד עם אימון, פסיכולוג וכו' ולא להתעלם. נסיון להדחיק גובה מחיר רגשי יקר מההק"ר וממשפחתו.

  • טלי  On 5 ביוני 2007 at 15:58

    אני ממש לא חושבת שיש לי הפרעות קשב וריכוז, בעיקר כי לא קשה לי להתרכז…
    יש חשיבות גם לאיזה שאלות, לא? כי יש כאלה שהן מאפיין ישיר של הפרעות קשב וריכוז ואחרות שהן מאוד פתלתלות ואולי מאפיינות אנשים כאלה, אבל גם הרבה אנשים אחרים.
    המודעות חשובה מאוד עבור אלו שסובלים ולא מאובחנים, ועדיין, יש לי תחושה שיש "אינפלציה" מסויימת בתופעה, שיותר ויותר אנשים "מתאבחנים" עם תופעות שהן סתם חלק מהשונות האנושית הרגילה…

    אני לא מפקפקת, חלילה, באף אבחון של אף אדם ספציפי, רק מתייחסת לתופעה באופן כללי, וברור לי שלצד האינפלציה עדיין יש רבים שסובלים בלי לדעת מה זה ובלי טיפול,ורבים שבשבילם זו תגלית חשובה ויעילה מאין כמוה.

  • אורה  On 5 ביוני 2007 at 16:05

    . מאבחון יתר. את יכולה להרגע
    עשרים / שלושים לכולם יש. סכ הכל תכונות אנושיות כאלה ואחרות.

    מקבץ גדול במיוחד יכול לעורר חשד.

  • ניר  On 5 ביוני 2007 at 17:46

    ואני ללא ספק אעמוד במבחן טובה, למרות שבכל זאת יש לי הפרעת קשב. serenity now, insanity later.

  • דפנה  On 5 ביוני 2007 at 19:42

    שככה יהיה לי טוב.
    זה לא שזה לא ישב לי בראש, אבל אני מתעקשת בינתיים לא להביא את זה לטיפול תרופתי שאני פוחדת שיכול גם לשתק בטעות דברים טובים בהפרעות האלה (אף על פי שעוד לא דיברו איתי אפילו במושגים כאלה של תרופות), ואולי אני אפילו אצליח למצוא אי אלו אלטרנטיבות לא תרופתיות שיסייעו לי.:))

  • רובי  On 5 ביוני 2007 at 21:41

    יש לי ילד עם הפרעת קשב ואני יכולה לספר שכשגילינו שזה רק זה כ" כ שמחנו כי לחיות עם ילד מתוק חכם מדהים ן… קושי גדול זה כרןך בהרבה כאב במיוחד בגלל התיסכול שילד או מבוגר עם תסמונת זו חווה .
    ובענין הגנטיקה זה לגמרי כך בן זןגי ןאני כל יום מוסיפים עוד ממצא לרשימה וצוחקים טוב… זה ממני לא לא זה ממני
    אבל הריטאלין על כל ניגזרןתיו עוזר אנחנו הינו על קונצרטה ו SR
    וגם ריטלין רגיל לוקח זמן עד שמגיעים למינון הנכון ו.. סבלנות המון סבלנות ולאהוב את עצמינו קצת יותר אנחנו מיוחדים.

  • Anni  On 6 ביוני 2007 at 18:46

    ולא היה לי קשה בכלל למלא את השאלון ולספור.
    לא הופתעתי מהתוצאות, אני מודעת לבעיה כבר כמה שנים.
    אבל התסכולים…

  • איריס  On 21 באוגוסט 2007 at 11:56

    רוצה לציין שהתופעות נחלשו אצלי. בילדותי סבלתי מאוד מתופעות רבות שהוזכרו בשאלון

    האם 45 שאלות שעניתי כן מעידות שיש חשד להפרעת קשב וריכוז? אחרי הכל יש יותר "לא" מ"כן"

  • גל  On 28 באוגוסט 2007 at 22:43

    מרוב שיש לי הרבה כנים אז ספרתי רק את הלאאים יצא לי 93 שאלות של כנים אבל אני כבר מאובחנת ועל ריטלין 20 אחרת אין סיכוי לקרוא את כל זה בהצלחה לכולם ואין ממה לחשוש פשוט "לקפוץ לבריכה"

  • לגי  On 7 באוקטובר 2007 at 20:05

    השאלה מה אני עושה עם זה, מעבר לקיחת ריטלין ברגעים הדרושים

    הרי לא אעביר את כל ימי על ריטלין

    אבל ההפרעה הזו נוכחת בכל זמן

    כמו שאמרת,

    בתור לקופה, בשיחה עם אדם אהוב
    וגם בתחושה העצמית הירודה, למה אני לא מצליחה להתמיד? למה אני לא מסיימת דברים? וההערצה האינסופית לאנשים חרוצים
    ולאלו בעלי המשמעת העצמית

    ומה שאמרת על האינדיגו.. אין צורך להתנצל
    נכון שמדי פעם הניו אייג' שרלטני ו"מנוצל" ע"י מי שלא באמת חי אותו
    אבל בבסיסו, או בהחלט צעד אחד קדימה

    מה אני עושה כשאני מרגישה ילדת אינדיגו כזו?
    איך אני מסבירה את התחושה הנוראית הזו, הכליאה בתוך הגוף והמסגרת הארצית יום-יומית כשנועדתי למשהו אחר לגמרי?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 12 באוקטובר 2007 at 22:40

    האם זה הרבה?
    ת'אמת שחשבתי על עצמי שיש לי הפרעה

  • ח ל י  On 12 באוקטובר 2007 at 22:41

    לכל אדם יש "כנים"

    50 ומעלה ואני מכירה כאלה עם 70+

    :)

  • K  On 13 באוקטובר 2007 at 13:11

    רק שלא הצלחתי לגרום לעצמי לרשום או לזכור בדיוק כמה. בטוח היה יותר קל לספור את התשובות שעניתי לא מאשר אלו שעניתי כן.
    אז מה זה אומר?
    גם אם יש לי את ההפרעה הזו אני מרגישה כמו ילדת אינדיגו. זה משחק לטובתי, יתרון על פני האחרים.
    לא רוצה לפתור את זה עם תרופות. מקסימום רוצה שבן הזוג לא ייעלב כל פעם כשאני קופצת נושאים באמצע שיחה או לא מצליחה להקשיב לו עד הסוף.
    אז ללכת לפסיכולוג?

  • א.י  On 13 באוקטובר 2007 at 21:07

    אני בשנות ה-50 לחיי. לא עברתי אבחון מעולם (מי שמע על דברים כאלה כשהייתי ילדה). הייתי זאת שיושבת בשקט-בשקט בכיתה, כאילו מקשיבה, אבל הפלגתי למחוזות רחוקים.
    לעיתים רחוקות הייתי ממש כולי בשיעור.
    אכן, באבחון פסיכולוגי שעברתי עם כל ילדי ת"א, באותו שנתון (אמצע שנות ה-60) הודיעו להורי שיש לי בעיות ריכוז.
    הורי לא ידעו מה עושים עם המידע הזה, והוא נשמע אז כמו קוריוז.
    היום אני יודעת שאני בתת השגיות כל חיי, החלפתי מקומות עבודה ועיסוקים רבים, ובבטחון מלא יכולה להצהיר שזה נובע מה-
    ADD שלי.
    בתור אדם מעורב ואינטליגנט למדי, אני לא
    ,מסוגלת לקרוא ספרים
    לא עומדת בזמנים, מאחרת כרונית, בלגניסטית. זה מה יש, וזה לא חגיגה גדולה

  • ח ל י  On 13 באוקטובר 2007 at 21:12

    שלחי אלי את כתובתך -

    שלי נמצאת בעמוד הזה למעלה,
    תחת הכותרת: כתבו אלי

  • עוד  On 3 בנובמבר 2007 at 20:39

    היה הרבה יותר קל לספור את השאלות שעניתי עלייהן לא.
    אבל המוח שלי גמור עכשיו בשביל לדעת על כמה תשובות עניתי בכן.
    שבת היום
    לא לקחתי רטלין

  • פנינה שלג  On 17 בנובמבר 2007 at 12:52

    כל מילה בסלע!!!
    הגיע אלי המכתב ששלחת, וכן קורותיך. הרגשתי שאת מתארת את חיי אחד לאחד.
    בגיל צעיר מאוד הבנתי שאין לי מה לחפש בבי"ס.
    לקרוא למדתי בכוחות עצמי.
    בלימודי האקדמים אובחנתי כלקוית למידה.
    אין ספק שאני גם ADD. הדבר בא לידי ביטוי בכל תחום בחיי.
    אני חייבת לציין שאני עובדת פי כמה יותר קשה מכל אדם אחר.
    ואם יש אפשרות להקל אני אשמח לקבל מידע/הכוונה.
    תודה על שהארת את עיני

  • תומס  On 16 בינואר 2008 at 00:11

    78 בולים בשאלון. זה היה צפוי.
    מה שלא היה צפוי – שהרגשתי קצת החמצה על 22 הפיספוסים (טוב, חוץ מלהיות מאומץ).
    חלי – תודה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 29 באפריל 2008 at 16:47

    מעניין. כל החיים הייתי בטוחה שהאנמיה אשמה בנטייה שלי להרדם ולהשתעמם ובחוסר היכולת שלי להתרכז עד שלפני שלוש שנים בארוחת צהריים עם אמא היא פתאום מספרת לי כדרך אגב שאבחנו אצלי הפרעת קשב בגיל 5…
    פתאום נפל האסימון ורצת אל הפסיכיאטרית שלי שכבר טיפלה בי בדיסתמיה, חמושה במידע החדש הזה, היא נתנה לי קונצרטה "לנסיון" ומאז חיי השתנו ללא היכר. פתאום כשנגמר השיעור אני למעשה יודעת על מה הוא היה…
    כך שאמנם ידעתי שיש לי הפרעת קשב אבל הקטע המעניין באמת הוא שחלק מהדברים בשאלון הזה, לא ידעתי שהם חלק ממנה…
    עכשיו אני מרגישה פחות חסרת אחריות וחסרת תועלת כשאני דוחה ודוחה דברים. השאלה מה עכשיו עושים עם זה, קונצרטה כל יום?

  • שועית  On 30 באפריל 2008 at 19:44

    חברה טובה ADD
    בוא נכיר אותה לחני..
    ;)

  • איש  On 18 ביוני 2008 at 11:39

    עברה שנה מאז הפוסט הזה והנה רק עתה אני קורא בו. בזכותך התגברתי על הרתיעה מרטאלין והתחלתי לתת אותה לבת שלי והחיים באמת השתנו. אחר כך פתאום נוצר הרושם שהלתרופה היה יותר אפקט פלסבו מאשר כל דבר אח כי גם בהעדרה (מטעמים טכניים) השינוי נשאר בעינו. כך או כך עכשיו הזמן שלי. ברור לי לפי השאלון שאני הורה גם לADD משל עצמי

    צריך לקחת את עצמי לאיבחון.
    פיתאום חשבתי (ואני כן איש שמאמין בכלל , ברוחני, באלוהים ובייעוד)

    שיש לך תפקיד בחיים של אנשים רבים כל כך כי כמוני בוודאי יש נוספים שקרה להם משהו בעיקבות הרשימה שלך, ההיא שלא נשלחה לאודטה.
    את יודעת מה…. אולי גם לה היה תפקידייעודי הפוך על הפוך.

    ועוד קטנה

    את משחקת בכישרון רב ובחן בסדרה חשופים (זה כאילו לא פוליטיקלי קורקט לכתוב את זה כאן כי זה לא קשור אבל חשבתי לעצמי שאם הייתי במקומך חשוב היה לי לשמוע מחמאה שכזו)

  • אני.  On 20 ביוני 2008 at 00:11

    74
    המון.
    לא תארתי לי בכלל.

  • מחפש  On 23 ביוני 2008 at 21:45

    מחפש מקום טוב לאבחון וטיפול בדבר הזה שנראה לי פתאום באמצע (שליש) החיים שיש לי . אם תוכלי להפנות למקום כזה לרופא כזה או מה שלא יהיה זה יהיה מאוד מאוד נחמד מצידך.

  • ח ל י  On 23 ביוני 2008 at 21:49

    אם תכתוב לי מייל שם, למעלה, מימין, מתחת לצילום שלי יש כתבו אלי…לחץ עליו וכתוב לי…אשתדל לעזור, ..בלי הבטחות…:)

  • מיכל  On 3 ביולי 2008 at 08:49

    לא מופתעת. גם אפילפטית ועוד אחרי גראנד מאל ענקי (נראה לך שזה עשוי להיות קשור?) וגם אמא לילד מקסים מקסים מקסים ואוטיסט
    אחייניתי זה עתה אובחנה עם קשיים בויסות חושי
    אני ואחותי צוחקות שיש לנו גנים דפוקים אבל בתוך תוכי אני מתקוממת על ההלצה הזאת.
    מעניין מה שכתבת על הספר בנושא ילדי האינדיגו. אנסה למצוא אותו.
    בלוג מקסים יש לך!

  • מתן  On 1 בספטמבר 2008 at 19:19

    פתרתי את השאלות ובערך בשאלה ה50 כשהרוב היה כן דילגתי הלאה לראות מה הפואנטה. אין ספק ששאלה 100 מאוד ממצה

  • אמיר  On 13 בינואר 2009 at 16:25

    יש לי מבחן טובה חודש הבא כצת חששתי שאני יצא מהמבחן בסדר מידי ואז יפספס את חלון ההיזדמנות שלי להסיג את הריטלין המיוחל אני ממש מקווה שהכדור יאזן כצת את כול הבריחה הזאת של הריכוז
    תודה על ההזדמנות לעבור על 79 שאלות שכול כך מגדירים את החיים שלי
    אמיר

  • יעל  On 22 במאי 2009 at 18:03

    היתה שאלה אחת שלא הבנתי כלל וספרתי רק את ה'לא' יצא משהו בין 15 ל17 אז נגיד 83.
    האמת אבחנו אותי ונתנו לי רטיללין אבל זה מעצבן כי הוא עובד רק 4 שעות ואחרי זה הכל חוזר באבו אבוה יעני לכל שבת יש מוצאי שבת.
    אז ירדתי מזה וגם מקריירה אקדמית ואני סתם ככה חיה מתפרנסת וכולם אומרים איזה בזבוז את הכי מוכשרת מכל המשפחה לא חבל?
    מה לעשות

  • ח ל י  On 22 במאי 2009 at 19:38

    יש כדורים שטווח הפעולה שלהם מגיע לעשר ושתים עשרה שעות. בארבע שעות כמעט ולא משתמשים היום. תחזרי לרופא :)

  • אלמוני  On 24 במאי 2009 at 12:39

    יש לי חשד קל שיש לי דרגה כזו אן אחרת של הפרעת קשב.
    סיימתי דוקטוראט בכימיה(יכולתי להצליח יותר להרגשתי) ורופאת המשפחה אמרה לי כששאלתי אותה על הפרעת קשב, שלא יתכן שיש לי אם סיימתי דוקטוראט? מה אתם חושבים על זה?

    תודה

  • יעל  On 27 במאי 2009 at 06:49

    שאלה 56 – האם אתם מחליפים לעתים קרובות אותיות ומספרים?
    לא הבנתי את השאלה הזו בכלל
    מחליפה את מספר הטלפון? את מספר הרישוי?
    עכשיו אני חושבת על זה אולי מתכוונים אם אני עושה שגיאות כתיב כלומר כותבת קודם אות אחת במקום השניה?

    ותשובה לאלמוני עם הדוקטוראט
    תראה זה באמת לא אבחון מקצועי אולם כדי להגיע לדוקטוראט צריך המון המון ריכוז – רק לכתוב את התזה מצריך שעות של ישיבה על התחת (מה שלא הייתי מסוגלת כלל ולכן פרשתי)
    אז באמת נשמע על פניו שזה לא יתכן
    אבל מצד שני אולי עשית דוקטוראט בספורט או משהו שלא מצריך לשבת על התחת כל היום בשביל להגיש את העבודות והצלחת?
    אני הצלחתי לסיים תואר ראשון עם כל ההפרעות שהיו לי, פשוט הייתי הולכת לנקות בתים כדי להוציא אנריגיה ביום שלפני המבחן, וככה הייתי מצליחה להתיישב ללמוד וגם לעשות מבחנים. שיטה מוזרה אבל עבדה ואז לא הייתי מאובחנת ועל ריטלין בכלל לא שמעתי.
    וגם היה לי מזל שאת עבודת הסמינריון היינו צריכים לעשות בזוגות, ובן הזוג שלי לא סמך עלי ועשה הכל לבדו.
    אבל תואר שני היה כבר סיפור אחר, זה עובד על הגשת עבודות הרבה יותר ממבחינים, וצריך לשבת בספריה ולחרוש, וראיתי שזה בכלל לא בשבילי אז נטשתי.
    טוב אני באמת על קוצים.
    למה אתה חושב שיש לך הפרעת קשב וריכוז?
    תעשה את השאלון פה זה יתן לך מושג יותר טוב
    בהצלחה אחי
    ותהנה מזה שעשית דוקטוראט
    ביי

  • caty  On 5 ביוני 2009 at 00:10

    היום דיברתי עם חברה שאובחנה והתחלנו להחליף חוויות. היא הציעה שאבדוק אם גם לי יש, כי בהרבה דברים אנחנו נורא דומות. אבל באיזשהו מקום אני מפחדת לתלות את האשם בהק"ר. הדחיינות, חוסר הבטחון, אי מימוש הפוטנציאל ובעיקר התפרצויות הזעם הם דברים שמלווים אותי מאז שאני מכירה את עצמי וזה מרגיש קצת מוזר לגלות שיכול להיות אחר,וגם קצת עצוב…

  • אלמונית  On 15 ביוני 2009 at 22:27

    הכוונה לשיכול אותיות / מספרים, אולי התעלמות מחלק מהספרות (אני מייחסת את זה לבעיות מיקוד ראייה וקראתי בעבר שהתופעות דומות להפרעת קשב).

    המון "כן". הופתעתי מכך שיש מצב שאם אני מתרכזת היטב בפולסים, פרוייקטים חדשים, דברים שמעניינים אותי באמת או שמרגישים לי דחופים אמיתיים – זה לא שולל הפרעת קשב.

    היה ויש לי, חוסר בשינה (אמא לילדים קטנים) בטוח מגביר אותה, והריון – מעצים אותה במיוחד.

    אולי בכ"ז אלך לבדוק. היה והדחיינות הכרונית לא תכריע אותי ;-)

    תודה חלי!

  • Ronit  On 15 באוגוסט 2011 at 20:26

    xx

  • shaltov  On 2 באוגוסט 2012 at 22:20

    אמאלה 68

  • אהוד  On 2 בדצמבר 2012 at 15:24

    74
    אז מה עכשיו?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 25 באוגוסט 2013 at 13:18

    טוב, אז לתאר לכם איך קראתי את כל העדות אישית הזאת?
    דפדפתי עד למטה, מצאתי קישורית ל – 100 שאלות,
    פתחתי את השאלות, דפדפתי עד למטה,
    והישבן שלי עם קפיצים רק מלחשוב על האורך הזה.
    ולא שזה לא מעניין אותי, זה מעניין אותי מאוד
    אבל הקוצים חזקים ממני,
    אז לפני שסגרתי אמרתי לעצמי – אני אקרא בפעם אחרת…
    אולי צריך לקחת ריטלין בשביל לקרוא את כל האורך הזה…
    אני לא יודעת לקרוא בהמשכים…

    ובלי קשר אני רוצה לומר תודה על השיתוף,
    לא יודעת מה עם האחרים –
    לי נותן כח לדעת שיש עוד הרבה אנשים טובים ומצליחים בסטטוס שלי!!!!!!

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 13 בספטמבר 2013 at 20:20

    78

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 392 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: